Edulike

עם הקורונה והתפתחות הלמידה המקוונת בלית ברירה, קיבלנו הצצה לשאלות רבות ואפשרות לבחון אלטרנטיבה בשיטות הלימוד. קולות לא מעטים של אנשי חינוך, הביעו רצון שהלמידה המקוונת והשיח שנוצר בלית ברירה, ימשיך בנחת ומתוך רצון להשתפר. עיקרי הטענה היו, כי ניתן לעבוד טוב יותר בחלוקה אחרת של המשאבים ומחשבה מחוץ לקופסא.
אז מהי אותה קופסא? למידה פרונטלית בעיקר, בה בדר״כ התלמיד פאסיבי והאחריות על הלמידה של המורה. מציאות שדורשת מתלמידים לשבת במשך שעות ובסופם להגיד ״משעמם״. אז מדוע למרות שאנשי חינוך בכירים הביעו רצון להעלות את השיח, חזרנו כה מהר לנקודת ההתחלה?
נניח שאת הסיבה של משרד החינוך, לחזור לשגרה, לא לעורר שיח מערער לקראת התקציב, ניתן להבין.
אבל איפה ההורים והתלמידים? באופן פרדוקסלי, דווקא הם מנסים לא פחות, להחזיר את השגרה הידועה.
מה שיכול להשפיע על כך, זו החרדה שבדרכ מתלווה ללמידה וכמעט ולא מדוברת. ללמוד זה לאמר:״אני לא יודע״. קשה מאד להיות במקום שלא יודע. ברור שזה מעורר חרדה. וכשאנחנו בחרדה, אנחנו תמיד מעדיפים לחזור למוכר ולשגרתי, גם אם הוא לא הפתרון הנכון או האופטימלי.
גם הטענה ״בית הספר מכין לחיים״ צריכה להבדק. אנחנו בעיצומה של מהפכה טכנולוגית. היחידי שלא משתנה בכל המהפכות והשינויים זה טבע האדם. סיפורי תנ״ך והסטוריה, אזרחות ודעת בכלל, צריכים להחזיר את הפוקוס לשאלות חברתיות ואישיות, שעליהן תלמידים מחפשים תשובות ובמערכת הקיימת נענים בעוד פרטים קונקרטים. בעוד מידע. במקום בשיח ושאלות מחשבה פתוחות.
הורים יכולים וצריכים להשפיע יותר על תוכנית הלימודים. זכותם מוגנת בחוזרי מנכ״ל של משרד החינוך. לכן, כדאי ורצוי להעלות נושאים כאלה במפגשי הורים. נכון, זה מבלבל, תמיד יהיו הורים שיגידו ״אבל מה זה קשור לעכשיו? צריך להחליט על הסעה״. אבל אם תהיו עקביים בשיח, תוכלו להתגבר יחד, על אותה חרדה של ״לא לדעת״ לאן השיח יוביל, ויחד עם זה, להסכים שתוצאתיו יהיו גם שינוי. למידה טובה יותר, היא קודם כל הסכמה לא לתת תשובה מיידית. לבחון תהליך, להסיק מסקנות ולחזור ולחשוב יחד. לא זה מה שאנחנו מבקשים מהתלמידים?

מרגישים שיש המון זמן עם הילדים בימי הקורונה? אין זמן לעצמכם?
————————————
אז מה עושים עם הזמן? מה עושים עם הילדים כל כך הרבה זמן?
ההזדמנות להיות יחד, באה דווקא כשאנחנו חוששים, נמצאים באי וודאות, בהפרת שיגרה.
אז איך זו הזדמנות?
זו הזדמנות להתבונן. להתבונן לתוך עצמנו ולהזכר בכל הדברים שאנחנו אוהבים לעשות ולא היה לנו זמן לפתח. הילדים לא בהכרח צריכים שנעסיק אותם. הם יכולים לראות אותנו מעסיקים את עצמנו וללמוד. כמו פעם, שאבא היה סנדלר אז הבן למד סנדלרות. כל כך הרבה אומנויות שנעלמו מהעולם ואנחנו יכולים להחזיר באופן פשוט וזמין. תהנו 🌺

החינוך כמו שאנחנו מכירים אותו, מאז שהחברה התארגנה במדינות, נעשה במסגרות חוץ ביתיות, בכיתות המחולקות על פי גיל ועל פי מודלים שקובעים מה היא התפתחות תקינה.
ברמת הנורמה השיטה הצליחה. ברמת הפרט? יש לא מעט מחירים, שהאינדוידואל משלם על השיטה שהתגבשה.
זה הזמן לבחון כמה מהאמיתות שאנחנו מחזיקים כבר שנים ואולי בלית ברירה נצטרך לקחת עליהם אחריות אחרת. למשל: ״הילד חייב מסגרת״ זה משפט שאנחנו אומרים או חושבים וברוחנו רואים בית ספר.
בואו נבחן קצת את המילה הזו, מסגרת. מה בעצם אנחנו רוצים עבור ילדנו כשאנחנו אומרים אותה. מה המשמעות של המילה הזו כשפורטים אותה למושגים אופרטיביים, מעשיים.
אחרי שנגדיר לנו מה המשמעות יהיה קל יותר לחשוב איך אנחנו מאפשרים את זה גם בלי להעביר את האחריות לבית ספר. התקופה הזו היא הזדמנות מצויינת לארגן את הילד בתוך ״מסגרת״ הבית.
״הילד צריך גבולות ומשמעת״. גם בבית, מול אחרים יש לנו הרבה מצבים שדורשים איפוק. זה הזמן להרים את הכפפה וליישם בבית. כל כך הבה פעמים אנחנו מוותרים, לא מתמודדים עם הצבת גבולות פשוט כי אנחנו סומכים על בית הספר שיעשה את זה. זמן מצויין להחזיר את ההתמודדות הביתה.
אכן זו תקופה מבלבלת חדשה ומורכבת. תקופה שיוצרת המון חיכוך בתוך הבית, באיזורים שלא היו לנו קודם. דווקא זה, מחזיר את החינוך הביתה ומייצר הזדמנות גם עבור ההורים, להיות מחנכים.
מתלבטים? רוצים להתייעץ?
מוזמנים לקבוע עימי פגישת ייעוץ להחזיר את החינוך הביתה 🌺