Psysite

https://alaxon.co.il/article/הכי-חשוב-בלתי-נראה/?fbclid=IwAR1YPFSzSDZ0xNn_3Lh4P0uYGjRgxqNW4xLnGSgdo3VrqkY0wL8Zq_RPtpw
מאמר חדש שלי ב״אלכסון״:

״התקף״ חרדה, ״גל״ דיכאון, ״צורך שלא ניתן לעמוד בפניו״ – בכל אלו רואה הפסיכואנליטיקאי תומס ה. אוגדן דוגמא לאיכות חווייתית לא-אישית. דברים שקורים לי שאינם מורגשים כ״היות אני״. במצב כזה חוויות פנימיות מורגשות כאילו הפעילו אותנו מבחוץ, בדומה למריונטה.

המושג ״ראיפיקציה״ מתאר התייחסות לרעיון מופשט כאילו היה עצם קונקרטי. המשפט ״הכעס התעצם בתוכי עד שהתפוצצתי״ מתאר משהו שאינו אני שהלך וגדל עד שנגרמה התפוצצות, מבלי לתפוס את עצמנו כסוכנים פעילים ביחס לרגשותינו ולהתנהגותנו.

השיח הפסיכיאטרי העכשווי מעודד הגדרת חוויות מנטליות באמצעות מונחי אבחנה רפואיים שמעצם טיבם, הם נעדרי סובייקטיביות. בהתאם לכך, רבים מצפים להסיר בטיפול את ״הנגע״ ללא מעורבותם הפעילה, כשם שניתוח או תרופה מסלקים תחושת חולי פיזי.

הספר ״פליישמן בצרות״ משתמש ב״חומר האפל״ הפיזיקלי, ישות שמסבירה את רוב התופעות הכבידתיות ביקום למרות שהיא מופשטת, כמטפורה לדיון האנושי ברגשות.

התעלומה הבלשית בספר – מיהו הפליישמן שנתון בצרה, מה קרה לו ולמה - הולכת ומתבררת כמופשטת וסובייקטיבית. האם העובדה ש״לא רואים דווקא את הדבר הכי חשוב״ היא מרגשת ומלהיבה, או ש״אי-אפשר להחליט שמשהו קיים רק כי הכל מגיב אליו, ולנסות לתת לו שם ולקוות שזה נכון״?

הכי חשוב, בלתי נראה – אלכסון הנה הם באים: ״התקף״ חרדה, ״גל״ דיכאון, ״צורך״ בולעני שלא ניתן לעמוד בפניו - לזלול, לצרוך סמים, להסתכן פיזית. בכל אלו רואה הפסיכואנליטיקאי תומס ה. אוגדן דוגמאות ל״איכוי....

"אשמח להיעזר אף אני בעבודתי כפסיכולוגית בשירותי עריכה מהסוג שמקבלים הטיפולים במסך, כדי שאוכל להאיץ טיפולים, להדקם לרגעי השיא וההתקדמות בלבד, ולהשאיר על רצפת חדר העריכה את כל אותם רגעים ארוכים ואפורים", פוסט של יעלה ורטהיים בזירת הבלוגים של זמן ישראל

יעלה ורטהיים: "מאיצת קשר?" – על טיפול פסיכולוגי בטלוויזיה אשמח להיעזר אף אני באותם שירותי עריכה שמקבלים הטיפולים במסך, כדי להאיצם ולהדקם לרגעי השיא

מה הקשר בין זוגיות ההורים לסקרנות הילד ורצונו לדעת, ואפילו ליכולות החשיבה והלמידה שלו? פוסט חדש בבלוג שלי

סקרנות, הורים, אהבה, והדחף לדעת איך קשורות התפתחות הסקרנות והחשיבה ליחסים בין ההורים? ידוע כמה חשובה האהבה שמקבל הילד, אך התפתחות החשיבה, קשורה גם ליחסים בין ההורים

הם כל כך אוהבים, מסתדרים ומתאימים. אז למה הם נפרדים שוב ושוב? על זוגיות ומכשולים שקופים שעומדים בדרכה, בסדרה "אנשים נורמליים"

״אנשים נורמלים״ - מחשבות על זוגיות הסדרה ״אנשים נורמלים״ מציגה את הזוג קונל ומריאן שלמרות קשר והתאמה העמוקים נפרדים שוב ושוב. מכשולים פנימיים או סיבות חיצוניות - מה מפריע לקשר שלהם?

ברמה המעשית שבנו לשגרה משנת הקורונה, ממבצע שומר חומות ומכל השאר. האם גם הרגשות שלנו שבו לשגרה? פוסט חדש בבלוג שלי

חרדה ולחץ לאחר שנת הקורונה: תופעה מצבית וחולפת, או עמוקה ומתמשכת? רבים חווים קושי רגשי גם לאחר שהסתיים מצב החירום של שנת הקורונה. כיצד נבחין האם מדובר בהסתגלות מצבית חולפת לשגרה או בקושי רגשי מתמשך?

מאמר על הקשר שבין חרדות להפרעת קשב: פוסט חדש באתר שלי

על הקשר שבין חרדות להפרעת-קשב טווח קשב לקוי מהווה מצע אידאלי להתפתחות חרדות בגלל הקושי להדוף הסחות ולהתמקד במה שרלוונטי וחשוב. בתוך אנדרלמוסיה פנימית חרדות ודאגות פורחות ומשגשגות. האם מדובר בנט....

ראיון הבוקר אצל רזי ברקאי בגל״צ על התמודדות בגיל השלישי עם מצב הקורונה המתמשך

גיל שלישי ומגפת הקורונה, סתיו 2020 בהמשך לראיון עם רזי ברקאי על בני הגיל השלישי במצב הקורונה המתמשך, כמה מחשבות ורשמים על התמודדות אנשים מבוגרים עם השלכות הקורונה: הגעגוע לחברה ולנורמליות מול החשש מפ....

מאמר חדש שלי ב״פסיכולוגיה עברית״, על ספרו היפה של יורם מלצר ״כמה שזה לוקח״: עם דיון על רצף, נתק, נפרדות ומובחנות ומושגי הסזורה ומיתוס הנסירה (שאקטואלי גם לחגי תשרי ולנפרדות של שנה מרעותה).

מחשבות על הספר ״כמה שזה לוקח״ מאת יורם מלצר | יעלה ורטהיים בספר ״כמה שזה לוקח״ (מאת יורם מלצר, הוצאת ״פרדס״, 2020) נשלח הגיבור אורי שפירא, מרצה לעברית באוניברסיטה סקנדינבית, לחפש את אביו, שנעלם בארץ דרום-אמריקאית...

איך זה מרגיש לתת אזהרה ואיך מרגיש לקבל אותה? פוסט חדש על אזהרות בחיים, ובטיפול

מכשול לפניך: אזהרות בטיפול הפסיכולוגי האם פסיכולוג אמור להזהיר מטופלים מפני ביצוע טעויות בחייהם? והאם מטופלים מקשיבים בכלל לאזהרות? מתי נכון ואף חשוב להתריע, ואיזה סוג הקשבה והפנמה מקבלות האזהרות ברשמי ....

בתחילת נובמבר 1989 החליט פוליטבירו מזרח גרמניה על מתווה יציאה. למערב. הציבור לא המתין לשלבי המתווה והצביע ברגליים: הסגר, והחומה, קרסו מיידית. עכשיו, כשגם הסגר שלנו קרס כמו בניין קלפים - איך נדע האם יש להישמר עוד מהקורונה? לפי מה נחליט, למי נאמין? לאן מופנה הקשב, על מה מתבססת החשיבה? פוסט שלי ב"זמן ישראל" על תהליכי חשיבה במציאות מתעתעת בימי פוסט סגר הקורונה

יעלה ורטהיים: האימפרסיוניסטים החדשים

״השלווה אינה יודעת ללחום את מלחמתה... לעמוד תמיד על המשמר, זהו מחיר החופש״, כתב ויניקוט על הקשר שבין חירום לחירות.
פרוץ סגר הקורונה החזיר אותי לכתיבתו העשירה על חופש ודמוקרטיה, וגם לדברי פרויד על מנהיג, המון ואינדבידואליות.
על הקשר שבין היכולת לעמוד במצבי חירום, לבין היכולת להיות במגע עם עקרונות החופש, היצירתיות, הדמוקרטיה ועם עצם היכולת לחשוב ולהתבטא: מאמר חדש שלי שעלה היום ב״אלכסון״

מלחמת השלווה – אלכסון הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט עסק בתנאים שמאפשרים התפתחות רגשית בריאה של הפרט. אך בדומה לפרויד, אבי הפסיכואנליזה, גם הוא לא התעלם משאלות חברתיות, ומהקשר שבין הדינמי...

הקורונה, הסגר, אסטרטגית היציאה וחוסר הודאות קדימה יצרו טלטלה בחיינו. על ההשפעות הפסיכולוגיות של השינויים הפתאומיים וטיפול פסיכולוגי בימי וודאויות מתחלפות

רכבת הרים: טיפול פסיכולוגי על רקע תנודות הקורונה הקורונה, הסגר והיציאה ממנו טלטלו חיי המונים. טיפול פסיכולוגי עשוי לסייע בהבחנה בין קושי מצבי לבין קושי עמוק ומתמשך, בזיהוי מנגנוני ההגנה מפני חרדה וכאב נפשי, בהכרת כ....