Gabo The Guide

בסוף יש גם אור בקצה המנהרה.

למרות כל הקושי של התקופה הזו
יש גם רגעים שמחזקים אותך.
לקוחות שמגיעים בכל זאת.

שותפים שמתקשרים לשאול איך אפשר לעזור.
צוותים שממשיכים לעבוד מתוך תחושת שליחות.
דווקא בתקופות מורכבות

אנשים מגלים את הצדדים היפים שלהם.
יזמות היא לא רק לבנות חברות.
לפעמים היא גם לבנות קהילה.
לבנות אנשים.
לבנות משהו שיש לו משמעות.

ואולי זה הדבר שמחזיק אותי להמשיך.
לא רק העסק.
אלא הדרך
התקווה

עדיף כשלון מפואר מחלומות במגירה.
הרבה אנשים חושבים שיזמות היא סיפור של הצלחה.

גיוס.
צמיחה.
אקזיט.

אבל האמת היא שיזמות היא בעיקר
יכולת להמשיך גם כשהדברים לא עובדים לפי התוכנית.
לקוחות שמבטלים.
שוק שמשתנה.
מציאות ביטחונית שמכתיבה קצב אחר לגמרי.

ובדיוק ברגעים האלה
אתה לומד את אחד השיעורים החשובים ביותר.

לא כל שלב במסע צריך להיות קל
כדי שהוא יהיה נכון.לפעמים הדרך הארוכה
היא גם הדרך שמייצרת את הדברים הגדולים באמת.

ניהול משברים.

ניהול חברה בתקופות רגילות הוא מורכב.
ניהול חברה בתקופה של משבר ביטחוני
זה כבר סיפור אחר לגמרי.

פתאום כל החלטה מקבלת משקל אחר.
האם לפתוח פעילות למרות חוסר הוודאות
או לעצור ולהקטין סיכון.
איך שומרים על העובדים
ועל היציבות הכלכלית של החברה באותו זמן.

איך נותנים ביטחון לצוות
כשגם אתה בעצמך לא יודע מה יקרה בשבוע הבא.

ביזמות אין ספר הדרכה לרגעים כאלה.
אבל יש דבר אחד שלמדתי עם השנים.
בסוף

מנהיגות נמדדת לא בתקופות השקטות
אלא דווקא בתקופות הסוערות.
דווקא שם מתברר מי נשאר יציב
ומי מצליח להמשיך לראות את הדרך קדימה.

ב־Glow אנחנו מפתחים פילוסופיית אירוח שאנו קוראים לה Impact Hospitality

מלונאות שמודעת להשפעה שלה ופועלת מתוך אחריות.
אנחנו לא מסתפקים בלצמצם נזק סביבתי, אלא שואפים לייצר ערך חיובי.

זה מתבטא בתעסוקה מקומית, בשיתופי פעולה עם עמותות, באירוח קהילות מגוונות ובהנגשת חוויות טבע גם לאוכלוסיות מיוחדות.

תיירות בת קיימא עבורנו היא גם סביבתית, גם חברתית וגם כלכלית.

יזמות וניהול בזמן מלחמה
יש רגעים ביזמות שאף אחד לא מדבר עליהם.
לא הכנסים.
לא הפאנלים.
לא הפוסטים על הצלחות.

הרגעים שבהם אתה מנהל חברה בזמן שהעולם מסביב לא יציב.
בשבועיים האחרונים אנחנו מנהלים חברות בזמן מלחמה.

אזעקות.
חוסר ודאות.
לקוחות שלא יודעים אם להגיע.
צוותים שחלקם במילואים.
ותוכניות עבודה שמקבלות תפנית כל יומיים.

יזמות נראית הרבה פעמים כמו גרף עולה.
אבל האמת היא שהיא הרבה יותר דומה למסע במדבר.

יש ימים של אופק פתוח.
ויש ימים של סופת חול.

ומה שמחזיק אותך הוא לא רק התוכנית העסקית.
זה האנשים.
זה האמונה בדרך.

וזה הידיעה שגם התקופות הקשות הן חלק מהסיפור.
ואולי זה גם מה שהופך את הדרך הזו לכל כך משמעותית.

כי כשעוברים יחד תקופות כאלה
מבינים למה בכלל בונים משהו מלכתחילה.

האם ארגון שמדבר על ESG, על אחריות חברתית, על קיימות
מוכן גם לבחור איפה הוא עושה את האירועים שלו?

אני רואה יותר ויותר חברות שמבינות:
אירוע חברה הוא לא “פינוק לעובדים”.
הוא כלי ניהולי.

כשאתה מוציא צוות לטבע
משהו משתנה.
ההיררכיות מתרככות.
השיחות נהיות אמיתיות.
הרעש יורד.

וכשזה נעשה נכון עם תוכן, עם כוונה, עם חיבור לסביבה
זה הופך לחוויה שמשפיעה חודשים קדימה.
כי אירוע חברה יכול להיות עוד בזבוז תקציבי.
או שהוא יכול להיות חלק מאסטרטגיית אימפקט.

אני בוחר באפשרות השנייה.

קיימות היא לא רק סביבה. היא גם תרבות.
מחוזות של תרבות ארגונית.

קיימות אמיתית מתחילה בשאלות:
איך אנחנו מעסיקים אנשים?
איך אנחנו עובדים עם קהילה מקומית?
איך אנחנו מתכננים לטווח ארוך ולא לרבעון הבא?

ב־Glow אנחנו בונים פרויקטים בפריפריה.
מייצרים תעסוקה.
מחברים חקלאות, תיירות, תוכן ואירועים.

זו לא הדרך הקלה.
אבל זו הדרך הנכונה.
והפרס שקיבלנו הוא לא קו סיום.
הוא התחייבות.
להמשיך לבנות מודל שאפשר להעתיק.

להמשיך להוכיח שמלונאות יכולה להיות גם רווחית וגם אחראית.
להמשיך לשלב בין עסקים למשמעות.

הזכייה היא לא הסיפור. הדרך היא הסיפור.
שבוע שעבר שאלו אותי איך זה מרגיש לזכות באות הקיימות בתיירות של שר התיירות.

האמת?
הפרס מרגש.

אבל הוא לא הסיפור.
הסיפור הוא הדרך.

להקים את Glow בתוך משברים.
לבנות מלונאות אלטרנטיבית במדבר ובגליל.
להתעקש על חקלאות, על קהילה, על מקומיות.
כשכולם דיברו על תשואה – אנחנו דיברנו גם על אחריות.
קיימות היא לא מחלקה אצלנו.
היא דרך חשיבה.

איך בונים תשתיות שלא פוגעות בנוף.
איך אירוע חברה משאיר חותם חיובי ולא רק אשפה.
איך חתונה יכולה להיות חגיגה – בלי להיות בזבזנית.
בסוף, קיימות היא לא טרנד.
היא מנהיגות.

והשאלה האמיתית היא לא מי זכה בפרס.
אלא מי בונה עתיד שאפשר יהיה לגור בו.

מה זה אומר להיות יזם בתחום המלונאות?
להיות יזם בתחום הזה זה לחיות במתח קבוע.

בין תקציב לאידיאולוגיה.
בין רווח להשפעה.
בין חזון למציאות תפעולית.

אבל יש רגעים שבהם אתה רואה זוג רוקד במדבר,
או צוות חברה יושב במעגל שקיעה,
ואתה מבין:
אפשר לבנות עסק שהוא גם מנוע כלכלי וגם מנוע תרבותי.
וזה העתיד.

מי שיבנה חוויות.
מי שיבנה קהילה.
מי שיבנה באחריות.
מרץ עבורי הוא חודש של חיזוק העמדה הזאת.

לא רק כי זוכים בפרסים או בכתבות מפרגנות.
אלא כי אנחנו בונים תנועה.

מצרף כתבה מרגשת שפורסמה בסופשבוע על גלואו גלמפינג וחוות רום בJersualem Post

Rom Farm Israel: a healing luxury retreat in Israel | The Jerusalem Post Escape to Rom Farm in the Galilee, where luxury glamping meets sustainable dairy, nature, and healing for body and soul.

קיימות לא מתחילה בפאנלים סולאריים

היא מתחילה בהחלטות יומיומיות
איפה ממקמים יחידות
איך חוסכים במים
מאיפה מגיע האוכל
ואיך מפחיתים תחזוקה מיותרת

בגלואו לא חיפשנו להיות מושלמים
חיפשנו להיות מדויקים
כל שיפור קטן
מצטבר למערכת שעובדת נכון
גם לסביבה
וגם לעסק

טבע הוא לא תפאורה הוא שותף

כשבונים בטבע
אי אפשר לכפות עליו קונספט
צריך להקשיב
לרוח
לשמש
לשיפוע
לאדמה

בגלואו הבינוי לא נועד להשתלט על הסביבה
אלא לעבוד איתה
פחות בטון
יותר נשימה
פחות רעש
יותר זרימה

זה לא רק יפה יותר
זה גם מחזיק לאורך זמן