Nano.Giyus

גיוס בכירים הוא תמיד עניין מורכב
(ומבחינתי אין כמו הסיפוק בפיצוח מורכבות) .
עבור החברה, גיוס בכירים הוא מהלך אסטרטגי.

מסיבות די ברורות, בכירים נוטים היום
פחות להיענות להצעות חדשות שמופנות אליהם.

את רוב המועמדים הכי מדויקים לתפקידי מפתח לא נראה "בשוק",
רובם לא מחפשים אקטיבית
והם לא ממש מגיבים למודעות
אבל - למה כן?
הם כן מגיבים לשיחה הנכונה, בזמן הנכון, עם האדם הנכון.

"אני לרוב לא מגיב בכלל לפניות",
אמר לי לפני שבוע מנהל בכיר בתעשייה,
"אבל מאוד התרשמתי מהאופן בו הצגת את התפקיד –
ניכר שאת מכירה את החברה לעומק
ומבינה את המורכבות של תפקיד ניהולי בסדר גודל כזה-
לכן קבעתי איתך" .

גם פידבק חיובי יכול ללמד על הדרך הנכונה להצלחה.
לדבר בגובה העיניים עם מנהלים בכירים זה לדבר שפה אחרת.
שפה של אסטרטגיה, לקיחת אחריות ומורכבות אנושית.

במידה ואתם מתלבטים אם להיעזר בהד האנטרית מקצועית ומנוסה
לגיוס מנהלים בכירים לארגון שלכם - אז זו התשובה😊

#גיוסבכירים
#גיוסבכיריםאסטרטגי
#בנייתהנהלות
#ננוגיוס

היי:)

אני שומעת בקרב מועמדים

שהכמיהה לשינוי איננה רק בהיבט של שינוי במדינה והמצב הכללי,
אלא גם שענוי הרבה יותר עמוק שמחלחל לאופן בו הם חיים.
ל WORK LIFE BALANCE שלהם.

אנשים רבים מעידים על צורך ,
לעבוד ממקום פנימי ואמיתי - בחיבור לעצמם לערכים שלהם,
שמחובר לתשוקה ומשמעות.

במיוחד אני שומעת את זה מחבר'ה שחזרו ממילואים-
לא כולם מרגישים שקל או נכון להם "לחזור".

יש שמעדיפים לצאת לעצמאות כי נמאס להם מזה ש"יש להם מישהו על הראש".

ויש שלא ימצאו יותר משמעות בתפקיד שהיה ויחפשו משהו אחר שעדיין לא ידוע להם. ויש שמשתוקקים לחזור לעשייה שתמיד עשתה להם טוב והם לה.

כל אחד והצורך שלו והאופן בו הוא לוקח דברים.
אבל לכולם יש תגובה כלשהי וניתן לראות את המכנה המשותף שציינתי לעיל.

הסדקים במציאות מעוררים רצונות מודחקים ביתר שאת.
אני כל כך מבינה את זה וחווה את זה מקרוב,
לכן הכנתי את הרשימה הרביעית בסדרה :
"בין חזון לדרך- מסע לקריירה מותאמת אישית"

תמצאו שם שאלות הכוונה לעבודה עצמית שתוכל לקחת אתכם צעד בכיוון אליו אתם רוצים. אני תמיד שמחה לקרוא את השיתופים שלכם.
הירשמו בלינק ותקבלו את הנוזלטר היישר למייל שלכם:
https://anathanna.activetrail.biz/Newsletter4

דברו אלי
ענת חנה

שימו לב לתמונה המצורפת:
עבודה מדהימה של אמנית רחוב וציירת סופר מוכשרת,
המכונה RAI_ (תמצאו אותה באינטסגרם)
ושלא במקרה גם בתי בכורתי האהובה אריאל.
ציורי הקיר הללו הופיעו בתערוכה בפתח תקווה,
שעסקה בקימה והתמודדות עם משבר באוקטובר האחרון.
רואים את גופי האור המיוחדים שהיא ציירה מתחת לכבלים ולשכבות המסתירות.
שכבות שהגיע זמנן להתפוגג מהעולם ולאפשר לזרם חדש של ביטוי חיים לצמוח.

היי:)
אז כאן מונח הניוזלטר השלישי בסדרה בין חזון לדרך.

והפעם רשימה (ותרגול כמובן) בהקשר של עדכון הזהות המקצועית.

נגיד שאתם בתהליך של חיפוש עבודה או השלב הבא בקריירה שלכם,
הייתם בשוונג של תהליך ופתאום סופ"ש חג שקטע לכם את הרצף.
צריך שוב לגייס כוחות, שוב לשלוח קורות חיים,
שוב לייצר פגישות בהן תצטרכו לדבר על עצמכם.

אצלי למשל יש ממש תחושה של יציאה מהזמן הליניארי
אז כשמתעוררת ליום עבודה אחרי 4 ימים מחוץ לעבודה,
אני מתחילה בנשימות- כמו מעיפה אבק מעל הרשימות,
מאמינה שיש כעת נקודת מבט רעננה דרכה אתחבר מחדש ואחרת להתלהבות בעשייה שלי.

אבל מה נעשה כשמדובר בחיפוש עבודה או תהליך חקירה של השלב הבא?
ההמלצה שלי היא לאמץ את הנשימות שמסירות אבק מהדברים.
שמפיחות חיים. לאפשר לעצמכם להתחבר מחדש
עם נקודת מבט רעננה אל הזהות המקצועית שלכם.
הזדמנות להביא עיניים חדשות על עצמכם.

בסופו של דבר, אתם חייבים להתלהב מהסיפור שאתם מספרים על עצמכם.
כי התלהבות אמיתית מדבקת-
(מכירה את זה מכובע המגייסת).

אחרי (ולפני) החגים זה הזמן לפרק ולהרכיב מחדש
את סיפור הזהות המקצועית שלכם בעוצמה ובאומץ.
איך לעשות זאת ?
לחצו כאן:
https://Anathanna.activetrail.biz/Newsletter3
ותמצאו רשימה ותרגול שהכנתי עבורכם על זהות מקצועית בתנועה.
שלכם,
ענת חנה עשת
מאמנת למנהיגות בקריירה בגישה נרטיבית

כמה גילויים יש עם ChatGPT- לא יודעת אם מישהו כבר פגש
את החלק הפיוטי שלו.ה. מאמינה שכן.
זה היה כל כך מתוק אז משתפת אתכם.
התחלתי לחקור עם החבר.ה החדש.ה
על שנוי מקצועי אחרי גיל 50.

וזה מה שכתב:
"את לא נופלת, את מתפתחת.
את לא מפספסת, את מתעוררת.
ואת לא מאחרת – את מדויקת בדיוק בזמן."
אני באמת עשיתי את השנוי המקצועי המשמעותי שלי לקראת גיל 50.
וזו התחושה של התעוררות, התפתחות, דיוק וספוק גדול.
כמו לעלות על השביל הנכון
וכל הזמן להעמיק בו את הדרך ולפתח אותה.
כל החיים שלי נצבעו באופן אחר, לא רק המקצועיים.

אין מה לעשות, נודה על האמת,
ויש מחקרים רבים שמוכיחים זאת,
סיפוק בחיים המקצועיים,
משליך על כל תחומי החיים לטובה. ולהיפך.
כאשר הביטוי העצמי שלנו בעולם מספק אותנו,
ממלא אותנו במשמעות ותחושת רווחה
(הכוללת גם את התגמול בתוכה)
אנחנו מבטאים עצמינו טוב יותר גם בתחומים אחרים בחיים.
או לכל הפחות , מתמודדים איתם טוב יותר.
אף פעם לא מאוחר לדייק את המקום הנכון לכם.

להרשמה לניוזלטר החינמי עם כלים למציאת המקום הנכון לכם הירשמו כאן:

https://anathanna.activetrail.biz/Newsletter2

ענת חנה עשת
אימון למנהיגות בקריירה ובארגונים | גיוס בכירים

#יעוץקריירה
#אימוןקריירה
#מנהיגותאישית
#התפתחות
#אחריגיל50

"בחרו בעבודה שאתם אוהבים, ולא תצטרכו לעבוד כל ימיי חייכם"

את המשפט הזה אמר קונפוציוס לפני שנים רבות
והוא כנראה הבין דבר או שניים בנפש האדם.
זו לא המצאה של העולם החדש.

אני זוכרת שבתפקידים הראשונים שלי ממש סבלתי.
המשרה הראשונה שלי כאזרחית הייתה כיועצת פרסום-
מכרתי שטחי פרסום לרשת מקומונים לעיתון יומי גדול.
קראתי לזה עבודת ההישרדות שלי.

זו שאני עושה בשביל הפוטנציאל הכספי הגבוה ולא מאהבה.
אכן, הצלחתי לחסוך מספיק כסף לשלוש שנות לימוד באוניברסיטה.
אך גם כאשר הצלחתי בפועל בעבודתי
שילמתי מחיר נפשי של חוסר סיפוק,
וחייתי בהרגשה לא נוחה שאני משקרת ללקוחות ולמעסיקים שלי.
כבר אז ידעתי.
חייבת להיות דרך אחרת לחיות ואני חייבת למצוא אותה.

אבל, צעירה עם נטיות דרמטיות,
השלב הבא שלי היה ללכת לכיוון השני-
לא עוד עבודות הישרדות אלא הגשמת חלומות.
(או אולי גחמות- ההבחנה דקה לעיתים).
חשבתי שהחלום שלי הוא לעבוד בטלוויזיה –
אך למעשה, היה לי צורך שיראו וישמעו אותי.
במילים אחרות, להיות מפורסמת.
אחרי שורה של אודישנים התקבלתי להנחייה של שתי תוכניות טלוויזיה.
בחינוכית ובערוץ 33 שקם לתחייה בשעתו.
בתחילה זה היה כמו וואו גדול, החלום מתגשם.
יש לי STAR QUALITY כך אמרו לי.
מהעשייה עצמה בעולם הטלוויזיה בתחילה מאוד נהניתי.
אך לאט לאט התחלתי להרגיש די פלקטית
ושאני מתקשה להתחבר לחלק מהנושאים,
שלא לומר, לא מסכימה עם הנאמר.
אימי ז"ל נפטרה בדיוק כשהתוכנית הראשונה עלתה לאויר
ובנקודה מסוימת האבל השתלט עלי.
החלקים המופנמים שבי צעקו "הצילו" והבנתי שאני לא יכולה יותר.
אני הייתי צריכה לעשות סדר בתוכי ולמצוא את דרכי.
לא ידעתי מי אני בכלל ומה יש לי לתת בעולם המקצועי.
ולא יכולתי לעשות זאת לאור זרקורים.
כבר לא שידרתי נוחות או שמחה.

בין נישואין, בניית משפחה, גידול ילדים (5) לימודים ועבודה,
המשכתי לבדוק מהו אופן השימוש הנכון בכישורים שקיבלתי.
מה חשוב לי להגיד ?לבטא? במה אני יכולה לתרום לעולם? לאנשים?

העיסוק שלי היום,
אימון במסעות קריירה ומנהיגות של אנשים וארגונים
לצד מומחיות בגיוס בכירים איננו מקרי..
מהחיפוש שלי אני יודעת למצוא.
לפעמים, כל מה שצריך בימים של מיסוך ואי וודאות-
זה עידוד מדויק וכלים מנסיון.

למאמר: "על מה ואיך עומד המקום הבא שלכם"
הירשמו ותקבלו היישר למייל.

https://anathanna.activetrail.biz/Newsletter2

בימים בהם כל תפיסת המציאות שלנו מתערערת,
מהלך מלחמתי חדש, עדיין 24 חטופים בשבי נוראי,
(האמת, זה ממש לא היה הזמן לחגיגות עצמאות-
כי על איזו עצמאות מדובר בכלל?).
אבל אנחנו פה.
עובדים ומנהלים חיים.

בתוך כל זה קיבלתי וואטסאפ שחימם את ליבי,
מנועץ מוכשר שליויתי בתקופה המורכבת של חיפוש עבודה.
אושר גדול .
אז התפנה לי מקום- למי שזקוק ליד מושטת שתמשה אותו מתהומות אי הוודאות, אבדן בטחון ולמידת כלים לכל החיים.
אימון לקריירה_שינוי תודעה _ מנהיגות

בחול המועד הייתי במופע קסום "רואים רחוק רואים שקוף"-
מקבץ אמנים מרשים לרגל 90 שנים לשמוליק קראוס ז"ל,
במסגרת פסטיבל ימי זמר בחולון.

נתן דטנר שהנחה את הערב ברוב חן והומור סיפר,
שהשיר " זה קורה" שמוכר בבצוע של אריק לביא ז"ל המיתולוגי
נולד מקרה..וזה הסיפור:
"יום אחד, שמוליק קראוס נכנס לחנות נעליים
ובמקרה פגש שם את נעמי שמר,
בימים שמפגש כזה עוד יכול היה להתרחש.
ניגש אליה וסיפר שיש לו איזה פרויקט בראש.
נעמי הקשיבה לרעיון שלו, הלכה הצידה
וכעבור כמה דקות נתנה לו את מילות השיר "זה קורה"
כתוב על גבי קופסת נעליים, והשאר היסטוריה."
היא אגב, גם העניקה לו זכויות מלאות על השיר.

אני מאוד אוהבת סיפורים כאלה,
על דברים נפלאים שנולדים על הדרך בזכות חיבור ומפגש בין אנשים.
למישהו יש פרויקט בראש והשני נותן לו צורה.
הדברים הכי טובים נולדו ממפגשים לכאורה מקריים.
לחלוטין מאמינה שהקסם הזה קרה,
קורה ועוד יקרה,
לרבים מאתנו במגוון תחומי החיים.
בעיקר, בגלל שהסכמנו ללכת,
לנוע ולתת ל"פרויקטים/ רעיונות/ צרכים" שלנו בראש מקום
ושתפנו בהם אחרים.
אז אם ללמוד מזה משהו
לגבי חיפוש התפקיד והשלב הבא בקריירה שלכם
אז זה את זה:
☘️ לא לוותר על רעיונות / פרויקטים
☘️ לשתף בהם אחרים- אולי זה יהיה כמו עוד קיסם למדורה שיחזיק את
האש?
☘️ דווקא בעידן בו ניתן לעשות הכל מהבית צאו החוצה לחיים -
כי מי יודע את מי תפגשו בדרך ?
מי יהיה "הנעמי שמר" שלכם ?
"זה קורה
שהדרך מתמשכת
זה קורה
יש ללכת, ללכת.
שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע, לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קורה."
הדרכה קצרה שתאיר לכם את הדרך בימים של אי וודאות בזמן החיפוש אחרי השלב הבא: https://anathanna.activetrail.biz/Newsletter1

את ההשראה למשפט הזה קיבלתי מבני הצעיר, קצין בסיירת קרבית.
שאלתי אותו איך הוא מתמודד עם אי הוודאות המתמשכת בה הוא נתון
ולאחר מחשבה אמר: " האמת, אני רגיל לאי וודאות ברמה היומיומית.
לשינויים של 180 מעלות על בסיס קבוע.
בקרב אתה לא יודע מה תפגוש, אתה הולך ללא נודע.
הדבר היחידי שאתה מסתמך עליו,
הוא תחושת המסוגלות של הצוות ושלך,
שנבנתה לאורך האימונים, ההכנות והתרגול.
היא מקנה לך כלים ובטחון להתמודד עם מה שיבוא מולך."

שתקתי. התרגשתי מעומק תשובתו.
בני הצעיר הפך למורה דרך של ממש.
(וכמובן, זו הזדמנות עבורי לעוד חיבוק- שהוא מקבל בשמחה, למזלי )

כל כך הרבה נכתב על אי וודאות בעולם העבודה החדש המשתנה תדיר.
ברור שככזה יבואו לפתחינו תפניות לא צפויות בקצב הולך וגובר.
כמה חשוב והכרחי שנפתח את אותה תחושת מסוגלות שתסייע לנו להרים ראש ולהביט קדימה באמונה שיש לנו מה שצריך להתמודד בהצלחה.

בחיי שלי עמדתי כמה פעמים במצב בו דרך מסוימת נפסקה,
ההמשך לא היה ידוע והייתי צריכה למצוא מחדש את דרכי.
מפעם לפעם השתפרה דרך ההתמודדות שלי
ובנתה בי תחושת מסוגלות
לבטוח בעצמי במצבי אי וודאות עתידיים.

אני מכירה אנשים שאם אין להם וודאות
לגבי מה הם עושים מחר בבוקר זה ישתק אותם
ויכניס אותם לבלבול ואולי אף לחרדות.
אני גם מכירה אנשים שעבורם אי וודאות היא בסיס
לכל התפתחות יצירתית וגילוי.

אני חושבת שגם אם התחלנו משיתוק וחרדה
אפשר בהתפתחות והדרכה נכונה,
להגיע למצב בו נראה בזה מסע של גילוי ואף נשמח בו.

כדי לפתח את שריר התנועה שלנו באי ודאות ולעשות את הצעד הבא הכנתי עבור מי שצריך תירגול שתוכלו לעשות גם בעצמכם לבד בבית: אמנות התנועה באי וודאות.

הירשמו ותקבלו ישירות למייל שלכם.

לחצו כאן 👈https://anathanna.activetrail.biz/Newsletter1
נתראה בצד השני
🙏🙏

מכירה עצמית בראיון – או שאולי זה משהו אחר לגמרי?
כמה פעמים אמרו לכם שבראיון עבודה אתם צריכים "למכור את עצמכם"? אבל האם זה באמת מה שמגייסים מחפשים?

לא מזמן שוחחתי עם אשת HR בכירה, שהייתה אחראית על גיוס לתפקידים נחשקים. כשהפכה לעצמאית, היא הופתעה לגלות עד כמה קשה "למכור את עצמה" ולשווק את השירותים שלה. זה הזכיר לי מועמדים שאומרים שהם לא יודעים "למכור את עצמם" בראיון. האמת? זה לא עניין של מכירה – זה עניין של היכרות.

שמתם לב שהשורש של המילה "מכירה" הוא מ.כ.ר – מלשון היכרות?
מכירה אמיתית לא מתרחשת כשאתם מנסים להרשים בכוח, אלא כשאתם:

🎯מכירים את עצמכם – את החוזקות, הערך הסגולי, ומה שיש לכם להציע ויודעים לבטא אותו נרטיבית נכון.
🎯מבינים את צרכי החברה – מבינים מה הצורך שמסתתר מאחורי התפקיד ויודעים להסביר איך אתם הפתרון וגם במשימת בית פועלים ככאלה.
🎯יוצרים חיבור – כי ראיון עבודה הוא לא רק הצגה עצמית, אלא גם מערכת יחסים.

בדיוק כמו הסלווגן הידוע בשיווק: Know, Like, Trust :
קודם המעסיק מכיר אתכם (Know),
אחר כך הוא מחבב ומתחבר אליכם (Like),
ולבסוף הוא בוטח בכך שאתם הבחירה הנכונה עבורו (Trust).
בין אם זה דרך הלינקדאין, הראיון הטלפוני או הפגישה האישית – בכל שלב אתם בונים את הקשר הזה ועוברים את שלושת השלבים, עד הרגע שבו נסגרת העסקה. מבחינתי, חוזה עבודה הוא עסקה.

ההמלצה שלי לפעם הבאה שאתם מתכוננים לראיון, אל תנסו "למכור את עצמכם". במקום זה, תכירו – את עצמכם, את התפקיד, ואת האדם שמולכם ותבנו מערכת יחסים המבוססת על ההבנה של Know, Like , Trust.
שם לעניות דעתי, טמון הסוד לראיון מוצלח שיסתיים בסגירת עסקה.
מה דעתכם?
האם יצא לכם להרגיש קושי "למכור את עצמכם" בראיון?

איך התמודדתם עם זה?

מוזמנים לשתף אם גם לכם זה מרגיש מאתגר, אתם לא לבד – אני מלווה מועמדים בדיוק בתהליכים האלה, ועוזרת להם להגיע לראיון בטוחים, ברורים ומדויקים.

#ייעוץקריירה
#פיתוחקריירה
#התפתחותאישית

ביקרנו היום ארבע משפחות שנוספו למשפחת השכול, כולן מיחידת אגוז אליה אנחנו קשורים דרך הבן הצעיר שלנו, אף הוא הוכשר כלוחם ביחידה. אמנם, היום קצין בסיירת אחרת אך הצוות נשאר "הצוות" לתמיד.

ומה אני רוצה להגיד לכם?
💔שהלב נשבר בכל פעם עוד קצת? - אולי אנחנו ממאמנים להכיר בשבירה העמוקה שלנו עוד מ 07/10/23 וצריכים עוד ועוד תזכורות על מנת שנודה ונזעק לשמיים: די, אנחנו שבורים ומבקשים עזרה ממך בורא עולם.

💔שאנחנו לא ראויים להקרבה של טובי בנינו?- נכון, אנחנו לא ראויים . כי האחדות הזמנית בעת מלחמה אינה מכסה על הפירוד העמוק ועל חוסר המנהיגות וההנהגה. אבל אולי מספיק להזיל דמעה ולומר הלוואי ונהיה ראויים - בואו נחפש את הדרך להיות כאלה. להיות ראויים.

💔שעומק האחריות וראיית חשיבות השליחות בהגנה על הארץ ועל התושבים באשר הם תושבי מדינת ישראל, עומדת לנגד עיניהם של החיילים האמיצים הללו באופן שרובינו לא מכיר בכלל- תמיד ברגעים שאחרי מתגלים כל החלקים דרך מילים כתובות שנשארו במחברת ועד שיחות נפש שחלקו עם חבריהם או משפחתם ובעיקר דרך חייהם והדוגמא שהיוו לסביבתם.

💔בכל משפחה כזו בה היינו היום גדל כוכב, מלאך, ילדים חדורי רוח של מצוינות, התגברות מתמדת על מכשולים ותחושת אחריות עילאית על הנעשה במרחב הציבורי הרחב. החיילים המופלאים האלה חיו את ערכי אמונתם לנתינה, אהבת חינם ואחריות, בעודם בחיים בכל יום ויום, והגיעו לרמת תודעה כזו של מוכנות למסור נפשם למען החיים של כל האחרים שאינם נלחמים.

💔אמרה לי יהודית, אמו עדינת הנפש של אור מנצור ז"ל שעכשיו היא הפכה ציבורית והתווספה לה משפחה חדשה אך רחבה, משפחת השכול שעוטפת אותה. היא, כמו כל האמהות והאבות השכולים הפכו לציבוריים כי בניהם הם הבנים והבנות של כולנו. כי הלוחמים עזי הנפש, לא נלחמים עבור עצמם כפרטים, אלא, עבור חייו ובטחונו של כלל הציבור. בעבור קיומינו שלנו כאן בארץ הזאת. ואת זה אסור לנו לשכוח מחר בבוקר כמו שקורה לנו מהר מאוד בדרכינו לעבודה...

💔אני ממש מתקשה לעבוד בימים האלה מרגישה רצון עז לזעוק ואין לי קול.
לזעוק לשמיים, לזעוק אלינו שנתעורר וננסה להבין לאן אנחנו הולכים מפה באמת?

בני שלא יכול היה להגיע ללוויה בשל פעילות שלח כמה מילים שהוקראו על ידי חבר אחר לצוות:

"מדינת ישראל נמצאת כבר שנה בלחימה, ונפלו אחים וחברים רבים וטובים. יש משפט שנאמר הרבה : ״במותם ציוו לנו חיים״. משפט שאותי משגע. מי רוצה לחיות בעולם בו אח שלי נתן את חייו למעני?? שאני חי על חשבונו של אחר ובטח של אור?
כבר הרבה נאמר על דמותו של אור לכן אין צורך שארחיב עליו, אך אומר זאת: ברשותכם אני משנה את המשפט הזה, ואגיד שבמותו, אור ציווה לנו את הדברים שחי עליהם ולמענם. הוא ציווה לנו את חוש האמת והצדק שהיה טבוע בו, הוא ציווה לנו את התקווה והציפייה לטוב, הוא ציווה לנו לאהוב את עם ישראל, הוא ציווה לנו להעמיק בתוכנו ולמצוא כוחות,
הוא ציווה לנו לאהוב אהבת חינם,
הוא ציווה לנו כשמו כן הוא-אור, להאיר.

כל מי שהכיר אותו יש לו את הזכות לשאת בתוכו את לפיד האור הזה שציווה לנו, ולהוסיף אור בכל מקום שנלך.

יהי זכרו ברוך.״

יהי זכרם של אור מנצור, ז"ל, איתן אוסטר, ז"ל , נועם ברזילי, ז"ל,
הראל אטינגר, ז"ל, בן ציון פלח ז"ל , נזר איטקין, ז"ל ברוך!

🙏
בואו נהפוך את מותם לנקודת מפנה בהתנהלות שלנו האחד לשני, ונהפוך את הערבות ההדדית שהפגינו לוחמי האור הצעירים, לערך אמיתי וממשי בחיינו.

לפחות נסכים לחקור איך עושים את זה באמת ביחד.

🙏

לפני מספר ימים שאלה אותי נועצת, אשת מקצוע בכירה בעולם המדיקל,
עימה נפגשתי בבית קפה נחמד,
מדוע אני מכנה את מה שאני עושה ביעוץ כ-ננו יעוץ לקריירה?
זה מאוד מקטין את מה שאת עושה- אמרה.

מבחינתי ננו מייצג את החתירה לדיוק,
מייצג את תמצית הדברים שיש בהם הכל, את התא הבסיסי.
בכללי, אם מסתכלים על זה , לקח הרבה זמן לפתח יכולות טכנולוגיות שפועלות ברזולוציה הזו של ננו.

גם המסע שלי ליעוץ קריירה הוא תולדה של שיוף ופיתוח עצמי ארוך שנים.
ואני מאמינה באמת ובתמים שכאשר נוגעים בנקודה הנכונה יכול להיפתח סכר. חוץ מזה אני חסידה של תהליכים יחסית קצרים ומאוד ממוקדים.

אז זה למה ננו.. ננו יעוץ לקריירה.
אותה שכנעתי.. מקווה שגם אתכם.

ובוודאי מוזמנים להתרשם בעצמכם.
ניתן לקבוע שיחת היכרות ללא התחייבות בלינק : https://lnkd.in/d8uwSh86

#ננוגיוס
#ננויעוץלקריירה