Nushka Design workshop

Elevator pitch

כל מרחב הוא הזדמנות
לספר סיפור להעביר חוויה
לאפשר למרחב לדבר

מעליות הן לא חלל שקוף
שימושים יצירתי ומעוררי השראה
מדגימים איך כן לעשות את זה
כמה רעיונות מדליקים אפשר
ליישם על חלל קטן ומשמעותי
ביצירת חוויה כוללת.

מוזמנים לקרוא עוד בקישור

חקוק באבן

תוך כדי חיפוש חומרים ויזואליים לפוסט
שעוסק במרחבי הנצחה וזיכרון,

הבנתי משהו שלא חשבתי עליו קודם.

מרחבי הזיכרון הישראליים הם אחרים.
הם מתוכננים אחרת,
ומרגישים אחרת.

הסיפור שלנו פתוח.
ההיסטוריה ממשיכה להיכתב
לצד השמות החקוקים באבן.

השכול לא נשאר כלוא בחלל הסגור,
והוא משפיע על המרחב כולו.
תמיד יש מקום לעוד שם.

מרחב הזיכרון
השנה התעורר בי געגוע עמוק לסבתא
אולי בגלל שגם אמא כבר לא איתי

אני מרגישה את הלבדות בזיכרון

ככל שאני מתבגרת
אני קוראת את המרחב הזה אחרת
כל פעם הוא מגלה לי עוד טפח

זיכרון ילדות משותף עם סבתא
זיכרון מחבר מהגשר של אמא
זיכרון שואה מהזיכרונות של סבתא

מרחב הזיכרון שלי הוא גוף חי
הנושא תילי תילים של סיפורים

חלקם חוויתי
חלקם שמעתי
חלקם חרוטים בבשר
בלי יכולת להפריד מאין

כמו שדה תעופה ישן
כל שנה נוספים סימני גלגלים
חדשים שעולים על הישנים
לפעמים מוחקים
לפעמים מצטרפים

שכבות של צבע ישן
פריכות כמו שכבות סלע

לתוך המרחב הנשי הזה
נמסו גם הסיפורים החדשים של המשפחה שלי
והמרחב גדל ונפתח
ומאפשר עוד ועוד

מתוך האוצר הבלום הזה
אני משרטטת את הדרך שלי
במסע הארוך של החיים

תמיד החיים

נושאת את משא הזיכרון

לזכר סבי האהובים אלקה ומיכאל (שנפטר לפני הולדתי) זבילביץ,
לזכר הורי סבתי שרה ושבתאי (ששרד את השואה) פישקין,
שבעת ילדיהם: יענקל אשתו ובתו אינדלה, מוטה, לייבה חי יוסף חי, שימקע, רייכל,
איטה, גיטה, אלקה חיה מאשה.
לזכר הורי אבי (הקיבוצניקים היקים) שולה ויענקל קלנר, לזכר הוריהם עמליה ויחזקאל קלנר, מיכאל הרמן.

קריעת ים סוף היא רגע של תנועה ברורה.
אין עצירות, אין התלבטות,
קפיצת ראש למים הקרים
תנועה בקו ישר קדימה.

גם במרחבים ציבוריים אפשר לכוון את אופי התנועה:

יש מרחבים שמכוונים אותנו להתקדם מהר,
לקבל החלטות, להגיע מנקודה לנקודה.
ויש כאלה שמזמינים להאט,
להתבונן, להישאר עוד רגע,
לחוות.

ההבדל ביניהם לא מקרי,
הוא תולדה של תכנון ועיצוב.

הנקודה המעניינת היא
שלא צריך לבחור.
דווקא השילוב בין תנועה מהירה
לבין רגעים של השתהות
הוא זה שמייצר מרחב מאוזן,
כזה שעובד בשבילנו,
ולא רק נראה טוב.

כתבתי על זה בהרחבה בלינקדאין,
עם דוגמאות שממחישות איך זה נראה במציאות 👇

לא כל תנועה נראית לעין,
ולא כל התקדמות היא בקו ישר.
אבל גם כשהקצב כמעט בלתי מורגש
התנועה ממשיכה.
#פסח2026

איך יודעים לאן ללכת
כשאין מילים?

יש מרחבים שלא מסבירים
הם פשוט מובילים.

והאמת?
זה עובד לכולם.

פוסט חדש בלינקדאין

לשנה הבאה בואו נבחר מחדש:
ביצירתיות, בחדשנות, במקוריות.
נלך בדרך שלנו,
גם כשהיא לא סלולה.

נמצא את הייחוד
שמעצב אותנו
הכי קרוב לעצמנו.