Amit Hamore

בעלי תואר ראשון ומעוניינים לעשות תעודת הוראה?
באוניברסיטת בן גוריון נפתח מסלול להסבת אקדמאיים לחינוך דמוקרטי בחינוך העל יסודי.
את קורס הפרקטיקום והליווי בהתנסות בבית הספר הדמוקרטי אני הולך להוביל.
בשבועות האחרונים אני לוקח חלק בתכנון ובנייה של המסלול ואני נדהם לראות את הנכונות, הגמישות, השאיפה לרלוונטיות, וההכנה המעמיקה והאמיתית של הכשרת המורים לעתיד אותם מבצע הצוות בבן גוריון.
מאוד מתרגש מההזדמנות לקחת חלק בהכשרת המורים ולתת קצת מהטאצ׳ והניסיון שלי בכל הקשור לקידום אורח חיים דמוקרטי בכיתות ובחברה.

נשמע לכם/ן מעניין? מכירים/ות מישהו שזה יכול להיות רלוונטי עבורו?
חברו בנינו או שלחו לו לינק ליום הפתוח לתוכנית שיתקיים ביום חמישי הקרוב בזום (לינק בתגובות).

בחרתי בחינוך.
העולם מתחמם, נראה שאין מקום אחד אליו לא הגיע חוסר היציבות. אבל אני דבק באמונה האופטימית לשאיפה לצדק, לשוויון ולחברה דמוקרטית.
במהלך הלמידה וההתנסות שלי כאיש חינוך, זכיתי לראות עשרות מורים ואנשי חינוך מיישמים פרקטיקות בהן הם לא רק מלמדים על דמוקרטיה, אלא מיישמים אורח חיים דמוקרטי בתוך כיתותיהם הלכה למעשה.
אני מאמין שכאשר ילד גדל בתוך כתה בה יש לו תפקיד ושרואים אותו, הוא מרגיש שיש לו את היכולת להביע ולהשפיע, ושאכן יש לו את היכולת הזו. ילד שגדל בתוך קהילה, בה הוא קשוב לצרכים של אחרים, כי גם להם יש מקום להביע ולהשפיע על המרחב, הוא ילד שמתנסה באורח חיים דמוקרטי ויתכן שכשיגדל, ידע ליישם בצורה קצת יותר טובה מאיתנו את האידיאלים של צדק, שוויון וחברה דמוקרטית.

בחודשים האחרונים חברתי לשתי נשות חינוך מדהימות, עדי איל ורות גורן, נשות חינוך שהקימו מסגרות חינוך דמוקרטיות וליוו מורים ביישום פדגוגיות ופרקטיקות בתחום. שוחחנו רבות והבנו שמה שאנחנו רוצים (וחולמים) זה להקים קהילה, מעין רשת של מורים שמיישמים חינוך לחברה דמוקרטית. אני מאמין שיש מורים שעושים דברים נפלאים שאני אפילו לא יכול לדמיין, ויש לי המון מה ללמוד מהם. אני מנסה לעשות מהלך שינסה להפגיש בין המורים האלו, כדי ללמוד, לחבר, לשתף, להעצים. אנסה להנגיש את הכלים והפרקטיקות שיעלו בקבוצה לכלל. מפרסומים פה ושם הגענו כבר לקבוצה של 40 אנשי ונשות חינוך כאלה, וזו רק ההתחלה.

אם מעניין אתכם/ן להצטרף לקהילה הזו, ללמוד ולשתף בהצלחות מתוך הכיתה שלכן, אתם ואתן מוזמנים ומוזמנות מאוד מאוד מאוד. הקונספט שאנחנו מנסים להתחיל ממנו הוא מפגשי זום אחת לשבועיים (החל מה-21.06.2023), בשילוב קבוצת וואטסאפ ורשימת תפוצה. מי יודע, אולי כשנמשיך לצעוד הקונספט ישתכלל.
קישורים להצטרפות לקבוצת הוואסטאפ ורשימת התפוצה מופיעים בתגובה הראשונה לפוסט.
מוזמנים ומוזמנות לשתף אנשי חינוך רלוונטיים 3>

נתראה,
עמית

עוד רגע מחצית ותעודות ואני מגיע למחצית הדרך עם כתת החינוך היקרה והמוכשרת שלי, מי היה מאמין איזה מסע זה יהיה לחנך כתה של *40* תלמידים ייחודיים, יצירתיים, נבונים, רגישים ולעיתים.. קרובות.. גם... רועשים.
אני בעיצומן של שיחות אישיות עם כל אחד ואחת על הדרך שעשה ועשתה ועל היעדים והאתגרים שהם מציבים לעצמם במחצית הבאה.
היום קיבלתי בחזרה: הרבה מתלמידי בחרו להגיע בשעות הערב המאוחרות, באחד מהימים הגשומים שהמדינה שלנו הכירה, לשעה וחצי של שיתוף על המסע שעשיתי לפני שיצאתי למסע איתם.
אני מאמין שצריך לראות תלמידים כשותפים ללמידה ולעשייה ואני משתדל לערב תלמידים שונים בכל צעד שאני עושה במסגרת התפקידים החדשים שלי. המשרד שלי שנמצא בתוך מסדרון עמוס משרדי מזכירויות והנהלה והפך למקום מפלט/שהייה/רוגע/שיחה ועשייה לתלמידים רבים. החוויה של תלמיד כשותף ולא מישהו שצריך ללמד או להכווין מאפשרת לו להביא את עצמו לידי ביטוי בעוד דרכים וגם לקדם, לייצר ולהפתיע. היום הופתעתי, בחום, בפרגון ובשותפות.
התקופה של אחרי סוכות היא בעצם הכניסה לשגרה הארוכה בשנה. התקופה שבה אמורים באמת לקדם את תהליכי הלמידה המורכבים, חשוב ״להספיק״ בה כי אחריה מגיעים פסח ואס״ק של קרבת החופש הגדול. שמח ומבורך על הכוחות שהיום קיבלתי.

---
הבלוג של עמית המורה - כפי ששמתם לב, חזר להיות מוזנח לצערי, בעיקר בגלל היציאה לפעילות של עמית המורה 'בשטח', בכל ההתרגשות והבלאגן אני לא מוצא את הפניות לשתף על כל הטירוף שאני עובר. אני מקווה שאצליח לשתף אתכם יותר בתקופה הבאה עלינו לטובה.

SaronaHub - שרונהאב עירוני א' לאמנויות תל אביב-יפו

שנת לימודים חדשה בפתח, ההתרגשות בשיאה, רגע לפני שכל האקשן מתחיל ארצה לשתף ברשימת הציפיות שלי משנת הלימודים בבית הספר:
1. התמודדות עם האתגר הגדול משנה שעברה - החזקת הכתה. 🏋‍♂
הצלחה בעיני תהיה להצליח להתמודד עם המתח בין אוירה חופשית וחיה של למידה לבין אוירה של דממה בעת הלמידה. אני מקווה שאצא משיעורים יותר מרוצה ממתוסכל בנוגע להפרעות של חלק מהתלמידים. אשמח לטיפים. 🙏
2. שהקשרים עם התלמידים בכתת החינוך שלי יעמיקו ושאלווה אותם בתהליכים משמעותיים. 👨‍👧‍👦🏜
בעיני, גיל 14 (כיתה ח'), הוא גיל שבו הזהות מתעצבת, שכל הבלגן ההורמונלי של גיל ההתבגרות נמצא בשיאו עד לגיבוש צורה כלשהי שאיתה הנערים והנערות לומדים להתמודד עם עצמם. ארצה להיות שם בשביל התלמידים, ללוות אותם, לתת להם את התחושה שזה הכי בסדר בעולם להיות כמו שהם, לשים דברים בפרופורציות ולהזכיר להם שהם לא לבד. נו הלוואי וירגישו איתי בנח... 🥺
3. שאצליח בתפקיד החדש של רכז התקשוב והניו-מדיה. 📲🆕
מורה לומד הוא מורה מלמד, אני ממש שמח וסקרן לקראת התפקיד החדש (כאילו שלא התחלתי אותו ברגע שהודיעו לי שהוא שלי). כפי שאני מצפה מתלמידי להתבגר ולגבש זהות, הלוואי ואני אמשיך בתהליך הזה, במסגרת התפקיד החדש וההתמקמות בבית הספר. 👨‍💼
4. שהצעד הבא של חיי יתחדד. ✏️💡
ברור לי איפה אהיה בשנה הקרובה, ברור לי גם איפה אהיה בשנה אחריה. אבל מה הלאה? תכנית החומש שלי עומדת להיגמר. האם אמשיך בעולם האקדמיה? אכוון לניהול? אצטרף לסטארטאפ חינוכי? או שאולי בכלל אלך לכיוון של מדיניות ציבורית במשרד החינוך או בעירייה? הצלחה בעיני השנה אם בסופה אדע לאן אני ממשיך לצעוד ולהתקדם. 🚶‍♂👣

5. שאשמור על המקום הזה, של הכתיבה והשיתוף. ⌨❣🔁
עבורי, לגבש את ערך השיתופיות, לעדכן על העשייה, לייצר חיבורים, לקבל פידבקים והשראה בתגובות, נותן הרבה כח ומשמעות. בשנה האחרונה לא כל כך הצלחתי לשמור על איזון (פרסמתי סה"כ 2 פוסטים במהלך שנת הלימודים), אני מאחל לעצמי לא להזניח את העמוד (ואתכם..) (ד"א תודה על התגובות והלייקים זה מחזק אותי!!!) 👍👍👍
6. שאסיים את השנה עם שיר בלב. ❤️🎵🎶
אני מתחיל את השנה מאוד מרוצה, נרגש, שמח בדרך אותה בחרתי ועיצבתי לעצמי. אני מאחל לעצמי שאצליח לזכור את הגורמים והסיבות שהביאוני לעבודה הזו, שאדע להזכיר לעצמי אותם ברגעים הקשים, שאשמור על חדוות העשייה ועל השיר בלב. 🎶

7. שאשמור על עצמי, שאשאיר זמן לחיי המתפתחים במקביל לעשייה החינוכית. לבן הזוג, למשפחה, לחברים. 👨‍❤️‍👨
אני מודה שאני וורקהוליק, ויכול דיי בקלות להשקיע מעל 20 שעות ביום במשימות הקשורות לבית הספר, אני גם יודע שאני צעיר ואמור לחוות עוד דברים משמחים ומשמעותיים בחיי. אני מקווה שאצליח לשמור על איזון שכזה, שאפגש עם חברים, שהקשר עם בן הזוג ימשיך להתפתח ולהתחזק ושהורי, אחי והאחיינים לא ירגישו שאני מזניח אותם. 🙇‍♂

שנה חדשה בפתח, אני מתרגש מאוד, לא מאמין כמה אני מתחיל אותה במקום שונה מהמקום בו הייתי בתחילת השנה שעברה. יותר רגוע, מאמין בעצמי, "מבוסס", אם הייתי פוגש את עמית-של-לפני-שנה או את עמית-של-תחילת-קריירת-ההוראה, הייתי רוצה להגיד לו "IT GETS BETTER".
אז לכל מורה חדש שמתחיל את דרכו השנה – IT GETS BETTER. מאחל לכולנו כאחד, תלמידים, עובדי הוראה, הורים, עוקבים שנת לימודים והוראה מוצלחת!! שנתחיל ונסיים את השנה עם שיר בלב. ❤️🎶
--
השנה יום ההיערכות הבית ספרי (היום שבו כל המורים נפגשים לפני תחילת שנת הלימודים) התחיל בהקרנת סרט עליו עבדתי, עם חברים ותלמידים מכתת החינוך במהלך שנה שעברה. הסרט מציג את הקסם הגלום בכלי הכ"כ פשוט (וגם כ"כ לא) שנקרא דיאלוג. לינק בתגובות - תהנו..!

יום בחיי עמית הרופאה👨‍🏫⬅️👩‍⚕️
היום בקייטנה של עמית: משמרת לילה במיון ילדים בבית חולים מאיר, כפר-סבא, עם עמית הרופאה, חברת ילדות של אחותי שלשמחתי הרבה הזמינה אותי ליום בחייה.

הגעתי למיון היישר לתוך האקשן: מילד שנפל וקיבל מכה בראש, לעקיצת עקרב. שצף לא נגמר של ילדים הגיעו ועברו בדיקות וטיפולים, הרופאים בדקו את התוצאות, ביררו רגישויות, הסבירו בצורה נעימה, מפורטת ועניינית, וכן הלאה. מאקשן לאקשן, ממקרה למקרה: מילדה בת שנתיים עם חיוך מקסים ועיניים מהפנטות וחתך ענק בפנים לילדה אחרת במצב חמור יותר.

התהלכתי אחריה כמהופנט, רואה את היחס הנעים והמקצועי, את חוסר הפשרה בלבדוק כל פינה (אחרי הכל מדובר כאן על חיים ומוות), נפעם מיחסי העבודה בצוות ומהפרגון ההדדיים, משגרת העבודה ה'מטורפת' של רופאים במיון.

לצד היעילות, המקצועיות שעמית ועמיתיה הפגינו, מורכבות מערכת הרפואה הציבורית הייתה שם גם, התורים התארכו, רופאים שכבר עבדו לא מעט שעות והגיעו לסיום המשמרת, התקשו ללכת הבייתה, כי בדיוק הגיע עוד מקרה ש״איך אפשר בדיוק לעזוב אותו״. על כל מטופל, גם אם המפגש איתו היה 2-3 דק', צריך אח"כ להקליד במחשב את האבחונים, לבדוק היסטוריה רפואית, להוציא מכתב שחרור וכל אחד מהדברים הללו לוקח זמן כי המערכת לא מאוד מהירה ואף נתקעת.

אין לי מושג איך אפשר לשמור על ערנות ואהבה אמיתית למקצוע במשך תורנויות של כל כך הרבה שעות, ולמשך כל כך הרבה שנים, מבלי איזה חופש גדול או חודש חגים. אחד הרופאים גם ציין בפני ש-6 תורנויות לילה בחודש הנדרשות מכל מתמחה לא באות בהלימה לגיל שבו רובם נמצאים, גיל שבו כבר יש משפחה עם ילדים צעירים שמחכים להם בבית.

"האם אתה חושב שתשאר בעבודה הזו בעוד חמש שנים?" זו שאלה שאני חוזר עליה בכל מפגש חדש בקייטנה. עמית הייתה הראשונה שענתה לי בביטחון גמור שכן, והוסיפה כי תשאר בתפקיד הזה גם בעוד שלושים שנה. כאילו זה הדבר הכי ברור בעולם.
אני מניח שזה קשור לכמות השנים הלא פרופורציונלית בהן הם מתכוננים לתפקיד הזה, ושלאורכן היה מספיק זמן להתחבט בנוגע לבחירה שלהם ולשנות כיוון אם הרגישו לנכון.
אני תוהה איך בעולם המשתנה, האקטלקטי והדינאמי כמו שלנו, יש אנשים שבוחרים לעשות את הבחירה המשוגעת הזו של להיות רופא, ומתמידים בה.

--
אומרים שבפינלנד מתייחסים למורים כמו לרופאים, כאנשים שיש להם פרופסורה, מקצוע, אליו היה קשה להתקבל ומי שסיים אותו נחשב 'וואו'.
ההצטרפות לכמה שעות ביום (לילה) לעמית הרופאה, סיפקו לי מעיין הצצה ליחסי הורים-רופאים: היחס החיובי והמכבד התקיים כפי שציפיתי. ניסיתי להבין מהם ההבדלים שיכולים להביא לזה, להלן המסקנות:

**"יש לי דעה"** 🙋‍♀️- לרוב, הכניסה לבית חולים, החשש לחיי הילד, היא חוויה זרה, לא מוכרת, חד פעמית. לעומת זאת, בית הספר הינו מקום שהרוב הגדול של ההורים חווה והכיר בעצמו, וגם אם מרחק הגיל טשטש את הזיכרון אז כנראה שיש איזה אח גדול לילד שעמו ההורים כבר הספיקו לגבש דעה כזו או אחרת על המערכת.
שאלתי את עמית ועמיתיה על רגעים בהם חשו תסכול בתקשורת מול ההורים, הם ציינו שרוב המוחלט מאוד מכבד ונעים, מה שיכול לתסכל אותם היא אותה הבעת עמדה הורית שציינתי מקודם. "אני קראתי ואני יודע מה הבעיה של הבן שלי" הוא משפט שנשמע לא מעט במחלקות הילדים, ברור לרופאים שזה בא מתוך מצוקה ורצון לשליטה כלשהי במצב, אבל לעיתים, זה דורש מהם עימותים מיותרים ותסכול אישי שמישהו מזלזל בידע שלהם.

**קשר חד פעמי מול קשר מתמשך** 👫- אחת ליום, אם לא יותר, עלי להתקשר להורים של אחד מהילדים בכתה ו'לדווח' על משהו: נפצע, לא הכין שיעורי בית כבר בפעם השלישית, הבריז, פגע, לא הביא טופס ועוד.. ואם ההורים גרושים, אז כנראה שאצטרך להתקשר פעמיים. אני ממש לא אוהב את הרגע של החסרת הפעימה כשהמחנך מתקשר, ולכן אני משתדל לשמור על קשר רציף עם ההורים, לעדכן פעם ב.. על ההצלחות, הרגעים שראיתי אותו בהם יצא יצא מאיזור הנוחות שלו ועוד. הרופא במיון פוגש את הילד בצמוד להורה, בתקווה שזהו מפגש חד פעמי. מן הסתם זהו קשר שונה שבו הסיכוי שיהיו רגעי כעס, תסכול, זלזול כנראה יהיו קטנים יותר.

**הכל אנשים** 👥- יש את המורים או הרופאים שיגיעו למצבי ויכוח ולוחמה מול הורים, ויש כאלו שלא. מהחוויה שלי, בבתי הספר בהם עבדתי, מורה תמיד יוכל למצוא מישהו שיסתכל, ימשב אותו, ויחזק אותו. יש לא מעט השתלמויות הקשורות בבניית קשר וזה בהחלט חלק עקרי מהמקצוע שלנו.
כמובן שגם רופאים הפוגשים אנשים במצבי מצוקה, צריכים את הכלים הללו. להבנתי התחום הזה הוא לא בראש סדרי העדיפויות בלימודי הרפואה (אולם מבירור קצר להבנתי מנסים להכניס תכנים אלו בתכניות הלימוד החדשות בארץ), ולפחות במחלקה של עמית הרופאה, הבנתי שאין פרוצדורה סדורה של מישוב וליווי הקשר הבין-אישי של הרופא בתוך המחלקה. אולי יצא לכם לשמוע על משהו אחרת?

**סופר גיבורה** 🦸‍♀️ - אסיים בנקודה שאני חושב שאפשר ללמוד ולאמץ מהרופאים, עמית הייתה פשוט... סופר גיבורה, היא באה והצילה את המצב, עם החלוק הגלימתי, הידע והמזרק, הפכה מצב של מצוקה למצב עם הסבר, פרופורציות, נתונים ובתקווה – תקווה.
חבישת פצע מדמם נראית הרבה יותר לעין מליווי ילדה בזמן חרם או החדרת אמונה בילד בהתמודדות עם מבחן המתמטיקה, רוב הציבור גם יודע כמה מקצוע הרפואה הוא קשה, וקשה להגיע אליו.. לעומת ההוראה (שם גם ״המורים מגיעים הבייתה ב-14:00!!״). נכון, ישנן יוזמות שונות כמו יום המורה, או מורה השנה – שמנסות לצבוע בתודעה הציבורית את מקצוע ההוראה באופן חיובי יותר, אך הן עדיין אינן מספיקות.
אני מאמץ את התפיסה של פרופסורה שרופאים רואים בעצמם, יש לי פרופסורה של מורה, אותה אני עושה במאמץ ובצורה המקצועית והנעימה ככל שאני יכול. אני לא יודע אם אלבש גלימה או חלוק (למרות שאני אוהב אאוטפיטס) אבל.. אמשיך ללמוד, להתקמקצע, ולעשות הכי טוב שאני יכול.

אז עמית הרופאה, המון תודה על זה שנתת לי להיחשף ליום מטורף בחייך, מצטער שלא שרדתי מעבר ל-2 בבוקר, אין לי מושג איך את נשארת שם 26 שעות, ואיך את עושה זה פעם בשבוע. יישר כח!! מעריץ. 🙏🙏🙏
--

והיום קייטנה של 8 שעות על... פנסיה!!
נתי, הבחור אותו ביקרתי, פשוט אוהב לעזור לאנשים עם הכסף שלהם. הוא כל כך אוהב את זה, שהוא מקדיש את חייו ללמוד את הנושא, לשלוט בו, לחשוב וליישם איך להעביר אותו הלאה בצורה הטובה ביותר. בספטמבר האחרון נתי פתח קבוצת פייסבוק לייעוץ, קבוצה שלאחרונה חצתה את ה-10,000 חברים. במסגרת הפעילות בקבוצה, נתי נחשף להרבה אנשים שמבינים מעט מאוד בנוגע לפנסיה, ולמרות שזו לא האהבה המיטבית שלו, הוא החליט לנסות ולייצר את המדריכים הטובים ביותר שהוא יכול ליצור, ואת ההסברים המונגשים ביותר שהוא יכול להביא, להבנת הנושא, במטרה שאנשים יבינו, ידעו וישלטו בכסף שלהם.
נתי בעיני הוא ממש איש שאפשר להגדיר כשייך לעולם החדש, הוא "נמנע מלהיכנס למשרדים בהם צריך לנעול נעליים" ויש לו פרופורציות שונות מאוד לגבי זמן ויעילות, שברגע שאתה מצליח קצת להבין אותן, אתה רואה בהן המון היגיון.
אז.. במסגרת הפעילות שלו בקבוצה, הוא החליט להוציא לפועל ימי שיא, בהם אנשים שרוצים ללמוד על פנסיה, משלמים ומגיעים למרתון 8 שעות על כל הקשור לפנסיה ולקרנות הון.
אני מניח שחלק מהקוראים בשלב הזה כבר החליטו להמשיך הלאה בפיד, המונח פנסיה, לפחות בעיני (עד הביקור) צעק ״זקנה״, ״מורכבות״, ״אני לא מבין בזה״, ״אמנע מלהתעסק בזה עד שלא תהיה לי ברירה״. אלו אמירות שגם אמרתי לנתי במפגש הקודם שלנו, והוא אמר לי ״שמע, אתה בחור לומד, לא מתאים לך פשוט לסגור את הראש בכל הנוגע למשהו בסיסי ביותר כמו.. הכסף שלך.. אז צא ולמד על הנושא״.
אז יצאתי, הגעתי ליום המרתון שהתקיים במגדל שרונה, קומה 57, תצפית יפה על כל תל אביב (ואפשר אפילו לראות גם את בית הספר בו אני מלמד). במפגש נכחו 16 חבר׳ה, מפוחדים לא פחות ממני, באיזור גילאי ה-30-40, שהעזו והתיישבו סביב השולחן, נכונים לגשת לנושא הזה.
במהלך הביקור למדתי בכמה רבדים, למדתי לראות איך נתי הפיק סשן למידה יצירתי, עתיר אלמנטים להמחשה, ביצועי ומעשי, מוקפד ושמור היטב במסגרת וחוקים ברורים: איסור טלפונים סלולריים, אין דיבורים עם השכנים, הפסקות של 5 דק' בכל שעתיים, מי שמאחר לא נכנס ברבע שעה הראשונה וחובה למלא את דפי העבודה ובקצב (דפים שעוסקים בפנסיה ובהחלטות אסטרטגיות לגבי הכסף, שאני מניח שרוב חברי החדר העדיפו להימנע מלהתעסק בהן).
למדתי לראות איך איש יכול לחלום ולהגשים, להקים קהילה, לייצר ולמצוא שותפים (כמו מפתחי מוצר, יועץ פנסיה ותיק, אנשים טכניים וצלמים). עם השותפים הללו הוא לומד, משפר ומייעל את חווית הלמידה שמטרתה לעזור לאנשים לשלוט על הכסף שלהם. וגם.. למדתי על פנסיה, ועל כל מה שקורה בשכר שמגיע לי שלא עובר לשוטף. תכלס? מידע חשוב.
קיבלתי מלא השראה מהגישה החיובית, ההומוריסטית והאקסטרה רצינית של נתי, הוא לא מוכן לתת אף טיפ ייעוץ לאנשים לגבי מה לעשות עם הכסף, הוא רוצה שהם יבינו וידעו בעצמם לקבל החלטות. והוא מתעקש על זה.
אומרים שבית הספר צריך ללמד דברים רלוונטיים לחיים, ולא פעם מעלים לדוגמא את נושא הפנסיה וקרנות ההשתלמות. יום הלמידה האינטנסיבי הזה והמפגש עם נתי, העלו בי את הנכונות והאחריות של לחשוב איך להביא את נושא זה לכתה (אבל רגע לפני זה, יש לי כמה טפסים למלא בשביל לדאוג לכסף שלי...).
אני מזמין את מי מבינכם הקוראים, שכמוני, נמנעו לגשת לנושא, להתנסות בקבוצת הפייסבוק שנתי הקים, יש בה עשרות מדריכים מעולים ושאלות שעולות כל יום ומקבלות מענה על הנושאים האלו. (לינק בתגובות)

"נו עמית מתי תהיה כבר שר החינוך?"
לפעמים כשאני פוגש אנשים מחוץ לעולם החינוך, הם מנסים להחמיא לי או לפרגן לי בשאלות כמו מתי אני מגיע כבר לתפקיד מפתח כזה או אחר.
זה לא יחדש לאף אחד העובדה שעולם החינוך אינו מושלם: מבני הכתות, תכני הלימוד והאופי הארגוני לא בהכרח משרתים את הלמידה או הצמיחה האידיאלית של התלמידים. לפעמים כשאני נתקל במחסום הארגוני, קל לי להאשים את מי שנמצא שם למעלה, אלו שמחליטים על אותם קירות. תסכול מערכתי פייר למדי.
הגברת אותה ביקרתי, הצליחה בעיני לצמוח ולהתמקם כמובילה חינוכית חברתית שאפשר לסמוך עליה, שיש תחושה שהיא עושה, רואה ושמה לב מה קורה בין ההחלטות שלה (ובעיקר מה קורה גם אחריהן).
יום בחייה היה מתנה עבורי: הן כדי לראות ולהבין מה סוד הקסם הזה שהיא עושה שאליו היא זוכה לביקורות חיוביות מפה לפה, והן כדי לזכות ולראות מישהי בתפקיד מפתח מקיימת את האג'נדה שלה ומגשימה את עצמה בעוצמות ובמעגלי השפעה רבים.
אז לאחר ההקדמה הזו, ברוכים הבאים לפוסט ״עמית המורה בקייטנה עם שירלי רמון, ראש מנהל חינוך תל-אביב-יפו״
הגעתי למשרדי העירייה בכיכר רבין בשמונה וחצי בבוקר, שירלי הגיעה כמה דק' אחרי מכיוון ששכחה '״שוב״ את הטלפון הסלולרי בבית והייתה צריכה לחזור לאסוף אותו. חברותיה למשרד צוחקות כאילו זו לא הפעם הראשונה שזה קורה, ברגע ששירלי הגיעה כולן התיישבו במהרה סביב שולחן העבודה שלה, עוברות על הלו"ז העמוס לשבוע הקרוב ו..מתחילות הפגישות.
כמות הפגישות והמידע שעבר דרכי מהרגע בו הגעתי ועד שהלכתי לא יבייש 8 פוסטים או מאמר מחקרי: החל מסקירת השיפוצים ופרויקטי הבניה העתידיים, דרך מעבר על התקציב לשנה"ל הבאה, תכנון סיור העשרה למנהלי בתי ספר לפינלנד ועד לחשיפה ושיתוף פעולה עם אגף החדשנות של העירייה. שירלי הרשימה אותי מאד בכל ישיבה ופגישה: מבחורה שלפני רגע ''שוב שכחה את הסלולרי בבית״, גיליתי ונחשפתי לראות את שירלי ששמעתי עליה: כזו ששולטת בחומר, שואלת שאלות חדות ולא מתפשרות, לא מהססת לבטא ביקורת או את האגנ'דה החברתית במקומות בהם היה צריך, מתקתקת עבודה ותוך כדי מקפידה על חשיבה מעמיקה מתוך אמונה בחשיבות כל החלטה וסעיף.
הגיעה השעה 16:00 והייתי כבר תשוש, הרמתי את הראש וראיתי את שירלי וחברות הצוות שלה נרגשות כאילו רק התחיל היום, מוכנות לפגישה הבאה.
שאלתי את שירלי איך היא שומרת על עצמה ומאזנת בין כל מה שקורה כאן לחייה הפרטיים, היא השיבה שהבית שלה נמצא 5 דק' הליכה מהעבודה, אז כשהיא מסיימת לעבוד בשבע בערב, בשבע וחמישה היא בבית. יש לזה משמעות: היא שיתפה שהבנות תמיד יכולות לקפוץ לבקר אותה במהלך יום העבודה.
שירלי שיתפה שהקושי האמיתי איננו שעות העבודה, אלא כובד ההחלטות, שהיא פוגשת משפחות וסיפורים שיש להחלטות שמתקבלות בעירייה משמעות ישירה לגביהם, ושקשה ללכת לישון בלילה עם ההבנה של המשמעות הזו.
ששאלתי את שירלי אם היא מרגישה שהיא מממשת את הציפיות שהיו לה כשהיא נכנסה לתפקיד, היא ענתה שכן ושהיא מאד הופתעה לטובה. שירלי באה מארגון גמיש עם חשיבה מעמיקה שם עבדה 15 שנה (ברנקו וייס) והיא שיתפה כי היא חשבה שבעירייה לא תהיה גמישות ושהיא כנראה לא תשרוד שנה במערכת, אבל עם כניסתה גילתה אנשים מדהימים, ביניהם נשות הצוות המדהימות שעובדות איתה (הן היו באמת תותחיות ונתנו לי תחושה נעימה לכל אורך היום, תודה!) ושלשמחתה יש רצון, צורך ומרחב להשפעה באפשריות התפקיד שלה.
--
חיי כמורה יכולים להתחלק ללפני ואחרי הביקור אצל שירלי: החשיפה לאיך מתקבלות החלטות והידיעה שלמי שיושב שם באמת אכפת ממני, המורה, או מ-X התלמיד והתלמידה, מעניקות במובן מסוים תחושת ביטחון תעסוקתי ותחושת שייכות ושותפות.

ואם כבר בתפקידי מפתח ובשר החינוך עסקינן, ליבי כואב על נערים שנשלחים או הולכים ממצוקה לטיפולי המרה, כואב לי הלב על כך שאנשים חושבים שטיפולים כאלו לגיטימיים ואינם מבינים את השלכותיהם. ראוי שכל איש ואישה המאמינים בחינוך יגנו את התמיכה במוסד הזה וברעיון שצריך לעבור המרה. שמחתי לראות מכתב שיצא בקרב מנהלי בתי הספר היסודיים בעיר שמגנים את האמירה, ושיצאה אמירה כזו גם ממנהל בית ספרי.

ואוו! לא האמנתי כמה הזמנות ולייקים אקבל עם ההכרזה ליציאה לקייטנה. תודה לכל המפרגנים ונתראה בקרוב לכל המזמינים. היום התקיים היום הראשון של הקייטנה!
זו ההזמנה שקיבלתי -
"יום שני. תיק החזקה בתנאי עבדות במחוזי. הרכב. לבוא לבוש נורמאלי.
אשמח לארח.....מוזמן ליצור קשר"

מה עושים עם זה? ומה זה לבוש נורמלי? כמובן שהסכמתי ולאחר כמה נסיונות ומאמצים הצלחתי לבחור לבוש 'נורמלי', והופ הנה אני מתחיל את היום הראשון של הקייטנה!. נכנסתי לחדר קטן בתוך בניין מרשים ביותר של משרדי הממשלה בבאר שבע וב-20 דקות הראשונות שלי שם, מירב, המארחת שלי להיום, הייתה חייבת לסגור פרטים לתיק והתנצלה שכל עניין הקפה והשלום יהיה אח״כ, אני אמרתי שאין בעיה, מבחינתי נכנסתי לסרט אקשן, מנסה לפענח רמזים, להזכר במושגים משפטיים מתוך סדרות הטלוויזיה על מנת להבין על מה מדובר.
מירב מכהנת כפרקליטה במחוז דרום פלילי כבר 13 שנה, לשם עברה לאחר שנתיים מוצלחות ומורכבות בעולם הסנגוריה. מירב מרכזת את התיקים הקשורים לסחר באיברים ובבני אדם. המקרה שאליו הצטרפתי עסק בהחזקת ילדים בתנאי עבדות.
ב-20 הדקות הללו ראיתי מחזה יוצא דופן: מירב תקתקה מיילים בניסוח משפטי חורץ תוך כדי שיחות והנחיות לפרקליט שעובד לצידה בתיק, החליפה חצאי חיוכים איתי ע״מ לוודא שאני בסדר, הטלפון לצידה נע בין שיחות למטרת סגירה ותיאום עם גורמים הקשורים לתיקים אחרים, עשרות קלסרים עבי קרס התעופפו בחדר תוך שליפת עדויות ומסמכים רלוונטיים לתיק, הדלת של המשרד הייתה פתוחה ומירב לא פעם זרקה עדכון או בקשה למי שעבר לצידה.
במשרד של מירב עשרות אם לא מאות ניירות ופוסטאיטס מודבקים על לוח השעם והקיר שבקרבתו, לצידם ניתן לראות מכתבי תודה ממתמחים שעברו אצלה התלמדות, עורכי דין שעבדו לצידה ו.. קרובי משפחה של נרצחים שהודו על הטיפול המסור והראוי להערכה שנתנה למקרה.
אז... עברו 20 הדקות, הכנו קפה, ועוד לפני שהספקתי ללגום ממנו, יצאנו לכיוון בית המשפט לגבות עדות.
בית המשפט נמצא ממש מול הפרקליטות, היינו צריכים עזרה של 'סבל' לסחוב את עשרות הקלסרים שמירב הייתה צריכה לתיק שלה. האולם מסודר היטב: מקדימה ישבו שלושה שופטים, לפניהם ישבו מקודדת ותכניתן שהיו אחראים להקלטות, בשולחן הצדדי עמד הנאשם, אזוק בליווי שני שוטרים ובצד שני השוטר שנתן את העדות על פי המידע שגבה מעדים.
במאמר לא מוסגר אמליץ ממש לכל אחד לקפוץ בהזדמנות הראשונה שתהיה לו לאחד מהמשפטים הפתוחים הקרובים לביתו, שווה ממש לראות איך הפלא הזה נעשה, לראות את השופטים החדים ששמים לב לדקויות, איך עוברים פלפולים חריפים בין עורכי הדין, ובעיקר את הצדק ואכיפת החוק שהמקום הזה מייצר ומקיים. בתור מורה שקיים והשתתף ב'משפטים' בהם הוחלט על עונש כזה או אחר לילדים במגוון בתי ספר בארץ ובעולם, אין ספק שבית המשפט הוא בית הספר לאיך שניתן לעשות זאת.
משם חזרתי לשיחת סיכום מרתקת עם מירב על היום ועל העשייה שלה.

אז מה למדתי?
בדומה למערכת החינוך, מערכת המשפט הציבורית לא שוחה בכסף ובנוצץ הקיים במערכת הפרטית. הדרך להגיע למשרות עם שכר הולם עוברות בשנות ותק והשתלמויות ולא בהכרח על פי רמת הביצוע וההצלחה שהבאת.
עם זאת, במשרדי הפרקליטות ניתן לפגוש אנשים שבאים לעבוד עם תשוקה בעיניים, מתוך רצון ושליחות. רובם הגדול היה יכול לבחור בקלות למצוא עבודה אחרת בעולם עריכת הדין.
גיליתי כי סביב הפרקליטות יש הרבה שותפים לעשייה: גובי עדויות, חוקרים, סוחבי קלסרים, מזכירים שמתייקים או גורסים. ניסיתי לחשוב על המקבילה הבית ספרית, עד כמה מערכות הפיקוח, המזכירות, בוני התוכן למיניהם והשירותים שהעיר מציעה בעצם מסייעים לי ועד כמה זה מאחורי הקלעים ואולי מתוך השגרה אינני שם לב אליהם. שווה לברר יותר.
---

היום הזה היה עצמתי עבורי, ניסיתי להביא לכם עדכון בזמן אמת מהיום הראשון של הקייטנה, יתכן ובימים הקרובים או דרך המפגשים הבאים שאעשה, אבין יותר מה עזר להביא למקצועיות והקסם שמירב הביאה ליום העבודה. מירב, את עושה עבודה טובה, עמוקה, לא מתפשרת, ערכית וכה חשובה, יישר כח!
ואני.. אמשיך לי בקייטנה. תודה רבה לכל מי ששיתף, הזמין, חיבר ועשה לייק. נתראה בהמשך.