SHila

אמא

אתמול זה קרה.
כי כך בחר הבורא, שתלכי לך בשביעי של פסח, יום שבת לפנות בוקר, יום טוב, בחודש ניסן.
ברוך דיין האמת שבחר לקחת אותך עם הצדיקים, וכמובן,
שאין מקריות בעולם. זה הכל מכוון, כמו שעון מתוזמן.
בעולם הזה סיימת לתקן,
ותוך כדי שהלב שלי דוהר
והיד שלי רועדת
והגרון שלי נחנק,
אני יודעת שזכיתי.
אוהבת אותך, לנצח.
יהי זכרך ברוך,
אמא,
לעולמי עד.
תודה, מלך מלכי המלכים, כמה לא מובן מאליו.

#אמא #אימהות #ילדיםזהשמחה #תיקון #אהבה #איןעודמלבדו🙏 #הורות #תודהבוראעולם

בית מארח, בית צורח ❤🙌🏽🌈

היה שלב שכמעט תלשתי שיער,
אהוב ליבי היה היום מארח של "בית מארח".
אירחנו 3 חברים,
כאשר במקביל אחותו אירחה עוד 2 חברות,
אבל זה פוסט בפני עצמו 🤔

כמה קל להסתכל על התמונה ולהגיד שהיה מהמם,
למכור את אשליית ה"ברור, זה בא לי בקלות".
אבל זה לא.
יש לי שנים של פז"ם בעבודה עם ילדים, במספר כובעים,
וברוך השם יתברך, אני טובה בזה (לא בהתנשאות, אבל מה ששלי שלי 😉)
ועדיין -

היו רגעים שכמעט תלשתי שיער,
ותהיתי לעצמי מה בדיוק חשבתי
כשהזמנתי לקטנה עוד 2 חברות 😵

ואז, רגע של בהירות,
4 ילדים משחקים בלגו,
עוד 3 בחדר מתוקות משחקות במשפחה.
ונזכרתי -
שהכל חולף, שזו זכות להיות אמא.
שהפופקורן בסוף יגיע לפח,
סירופ המייפל ינוקה מהשולחן
והשערות ישארו במקומן.

רגע של בהירות מחשבתית,
פיקוס תודעתי.
והרגע הזה זוקק לאוויר לנשמה
כשהחברים הלכו והיא היישיר אליי מבט ואמר:
"את יודעת, אמא.
זה דווקא ממש כיף בית מארח,
תודה שהזמנת לי חברים, אמא".

הנשמה שלי נרגעה,
הנשימה שלי נעתקה
והלב שלי נמס ❤

תודה, בורא עולם.
תודה שממש לא מושלם.
תודה, ככה, אבל ממש לא סתם ❤

#אמהות #אמאבמשרהמלאה #תודהבוראעולם🙏❤️ #תודה #ילדים #ילדיםזהשמחה

ילד פלסטלינה

"אמא, אין לי חברים,
אף אחד לא רוצה לשחק איתי"

הרגשתי איך החץ הזה מפלח לי את הלב,
רגע של צביטה חזקה בדיוק בין שני החדרים.
רגע לפני שנינו מתכרבלים וצוחקים במיטה יחד,
רגעים כאלה של חסד בסוף היום, ברוך השם.

שנייה אחרי הוא אומר "משום מקום" את המשפט הזה,
ומתפרק לי בבכי בין הידיים.
ואני, מחבקת אותו חזק. שותקת.
רוצה לדבר, אבל נותנת לו לפרוק.
מנסה לשנן לעצמי בלי להתפרק
"תני לו את הרגע הזה, אחר כך תתפעלי".

שאלתי אותו שאלות מנחות, שיעזרו לי להבין,
והוא הסביר שהוא רוצה זמן משחק כמו בגן,
שיהיה מותר לשחק בהמון משחקים.
שאף אחד לא מנסה לתפוס אותו בתופסת,
שרוב הילדים משחקים בדברים שהוא פחות אוהב,
שמשעמם, שאסור לעמוד בשיעורים.

כמה לא פשוטה היא המסגרת החינוכית לילד,
מי כמוני יודעת? אני הרי חיה אותה.
ואז לראות את זה לרגע, דרך העיניים שלו -
אגרוף לבטן הרכה.
ובתוך כל זה, ההרגשה של "אין חברים".

אני מכירה את אהובי, אני יודעת ורואה שילדים
רוצים בחברתו.
אבל הוא בתחילת כיתה א',
והכל כל כך גדול, מבלבל, חדש ומציף.

בסוף אחיו הציל את המצב ונתן עצה כזו של אח גדול,
שהייתה הרבה יותר טובה מכל עצה שלי.
והם התחילו שיחה של "גם כשאני הייתי בכיתה א'.."

הסתכלתי עליהם, הודיתי לבורא עולם יתברך.
חשבתי לעצמי
כמה טוב שילדים הם פלסטלינה
גמישים, יפים, צבעוניים ורכים.

אמן ונזכה אנחנו המבוגרים להיות קצת יותר פלסטלינה.
אולי נבכה יותר, כי מותר.
נקשיב לעצות באהבה,
נדע להתכרבל בתוך חיבוק.

בהצלחה לכל הילדים וההורים בשנת הלימודים,
שתהיה שנה (גם) פלסטלינה ❤

#כיתהא #שנתלימודיםמוצלחת #הורות #ילדיםזהשמחה
#למידה #פלסטלינה

ככה זה 💖

איזה אושר זה להיות מורה בסוף שנה.
תוך כדי שהלשון שלך בחוץ,
מלקקת את הרצפה עם כל צעד בימים האחרונים.
והנה זה בא.
סוף שנה.

סיימת מבחנים, תעודות, ישיבות 😴
סיימת שיחות הורים, לרשום איחורים 😵
סיימת להכיל, להקשיב, לפייס.
סיימת.

אבל זה אף פעם לא באמת נגמר,
אתם מבינים?
זה תמיד תמיד פה, עמוק בפנים ❤
כי בסוף שנה, אז הם מגיעים.
המכתבים.
וזו זכות גדולה, לקבל כאלו מכתבים.
זכות ששמורה למשוגעים ☺
כמה טוב להיות משוגעת,
ולדעת
שמכתבי התודה האלו, הם האוויר שלי 😇
הם שלי לעד,
אין אף לא אחד
שיכול לקחת ממני את המילים החמות,
את החיבוקים והדמעות 💖

כמה אהבה קיבלתי היום, בסוף שנה.
כמה אני מודה ומתוודה.
מודה לבורא עולם שמזכה אותי יום יום לחבק לבבות,
ללמד, לצמוח מאכזבות.
תודה אהוביי ואהובתיי,
תלמידיי ותלמידותיי.
תודה לנצח, הרבה אחרי שהשנה תיגמר.
תודה על הכל.
תזכרו לבוא לבקר,
גבוהים וגדולים,
אני אחכה.
ככה זה, פשוט ככה זה ❤

#מורה #סוףשנה
#הודיה #אהבה

לילד שלך יש צורך בחיזוק לימודי? 🤔
רוצה במקביל לחזק את המיומנויות החברתיות
והדימוי העצמי שלו? 🤗
בדיוק בשביל זה נפתח המקום הקסום שלנו 🥰

המרכז שלנו נותן מענה לצרכים לימודיים וחברתיים
במקום אחד!!

לפרטים והרשמה מוקדמת רשמי אני! 😇
או צרי קשר

הילה נועה סקלה שירן שיטרית
050-9959607 054-7102829

סבתא בתיה מתה ז"ל ❤🙏🏾❤

סבתא בתיה שלי מתה, לא שאלתי איך, לא התעמקתי בפרטים, מה זה משנה?

בשנתיים האחרונות מיעטתי ללכת אליה, היו לי את כל התירוצים שבעולם - קורונה, ילדים, עסק.
שנתיים שכמעט אם בכלל הרמתי טלפון, ובשבוע האחרון הסתובבתי עם עצבות שלא ידעתי לתת לה שם. וחשבתי עליה הרבה, ולא התקשרתי..

והיום בלוויה נשברתי, כל רגשות האשם, הגעגועים, הכל התפרץ לנהר של דמעות שלא בכיתי כמותו שנים.

סבתא שלי הייתה משהו מיוחד עבורי, רק היא, אני והקדוש ברוך הוא יודעים כמה אהבה הייתה בינינו ומה גדול חטאי שלא קידשתי את האהבה הזו יותר בחייה. ובתוך בליל מחשבות עלה בי הריח שלה, הריח של התבשילים, המוסיקה והסרט בערבית שכל כך אהבתי לראות איתה. העלי שדופק כשהיא טחנה את התבלינים, והריח של הג'חנון כשפותחים את הפלטה המיוחדת של שבת.

יש לי מליון זכרונות מסבתא, וכולם עטופים באהבה. היא אהבה אותי כמו שאני, מתבגרת מורדת, עם עגילים וקעקועים, אחרי מסיבות עם ריח אלכוהול חזק. היא אף פעם לא שפטה אותי. תמיד ידעה שמקלחת וארוחה טובה יסדרו לי את הראש. אפילו שהאמינה בצניעות, אפילו שהייתה מבוגרת ממני בחמישים שנה. כשדלתות נסגרו בפניי, כשאנשים התנערו ממני, כשניערתי מעצמי את העולם והייתי מלאת כעס - היא תמיד החזירה לי אהבה.

נשארתי היום אחרונה ליד הקבר, כמו שהייתי נשארת פעמים רבות אחרונה לצאת מהבית שלה, ושם היו לנו את הרגעים שלנו. אפילו השתיקה איתה הייתה אוהבת.
גם היום, השתיקה איתה הייתה רק של ברא עולם, שלי ושלה, וביקשתי סליחה והבטחתי לה שאדבר איתה יותר ביום יום, שאקשיב, כי היא הייתה כל כך חכמה.

היא עברה המון סבתא שלי, קצרה היריעה מלהכיל. היא ההוכחה שהאמונה והתודעה חזקות מהכל, היא בעלת בחירות אמיצות, היא איתנה ברוחה, היא נשמה מיוחדת. זכיתי בה. מתפללת שהיא מרגישה שהיא זכתה בי, אבל זו לא חוכמה, אני יודעת. היא אמרה לי את זה כל הזמן.

יהי זכרך ברוך, סבתא.
תודה שאת שלי, לנצח ❤

מרכינה ראש

אין לי שום דרך בעולם להסביר לאדם שאינו ישראלי את המציאות ההזויה הזו של המדינה המיוחדת הזו שלי.
האמת? גם בפני עצמי פעמים רבות אני ניצבת מול שאלות הנוגעות למציאות היום יומית כאן שאין לי תשובה מוחצת, הרבה פעמים אני נשארת עם הרגשה חסרת תשובה.

הרבה רגשות עולים בי כשאני אומרת את המושגים "מדינת ישראל" - תמיד עולה בי אהבה, תמיד עולה בי כאב, ושני הרגשות הללו חדים וברורים, הרבה יותר מהתשובות שלי לעצמי.

אתמול אוריה, אהוב ליבי שיבדל בעזרת השם לחיים ארוכים ובריאים אמן סלה, בא לסבתא ושאל אותה: "סבתא, מתי תמותי?"
וסבתא ענתה: "אני מקווה שעוד הרבה זמן"
הוא עצר לרגע ואז גמל בליבו ואמר: "כשאני אהיה בן שלושים? שיהיה לי אותך להרבה זמן.."
וסבתא חייכה והמשיכה לטגן שניצלים.

כמחנכת אני פוגשת המון את השאלות הקיומיות האלו אצל הילדים. בפרט סביב יום הזיכרון, יהא השיח מותאם ומכיל ככל שיהיה, אין דרך שתגרום לכאב להיעלם. החיים פה כואבים, מדי יום. לצל הכאב הזה אנו מגדלים את ילדינו, מתפללים עליהם לא שיהיו שמאלנים או ימנים, לא שיהיו דתיים או חילוניים, לא שיהיו סטרייטים או חד-מיניים, אלא מתפללים על אריכות חייהם ובריאותם. מתפללים שיאהבו ויהיו נאהבים.

כמה מורכב לחיות פה, במדינה המשוגעת הזו שלי. כמה מורכב כהורה, כמה מורכב כילד.

אני מקשיבה לסיפורים, ומבעד לדמעות הבלתי פוסקות ולזעקת הלב לבורא עולם שייתן לנו ובנו שלום, המשפט שחוזר אצל כל המשפחות הוא: "הם מתו עבורינו". ואני שואלת את עצמי - אולי זו התשובה לכל השאלות. אולי הכי חשוב זה לשאול את עצמי כל יום מחדש - האם חייתי היום? האם זכרתי את הנופלים וקידשתי כל רגע של חיים? האם הייתה בי היום אהבת חינם? לבעלי? לילדיי? למשפחתי? לתלמידיי? לשכנה? למוכר בסופר? לשומר בבית ספר?

כל שאני יכולה לעשות היום הוא להרכין ראש בפני המשפחות השכולות, להקשיב למסר שלהן ולהתפלל לקדוש ברוך הוא שייתן בי הרבה אהבת חינם.
היום, לא פחות מיום כיפור, אני מתפללת על כולנו, לחיי העם הזה, לחיי המדינה המשוגעת שלי.

כי גם אם אין תשובה, תמיד עולה בי קודם כל אהבה ורק אחר כך הכאב.
שנזכה לימים ברוכים,
יהי זכר חללי מדינת ישראל ונפגעי פעולות האיבה ברוך לעולמי עד, אמן סלה.

הילה סקלה - לחיות הורות
0509-959-607
באינסטגרם hila.skala
באתר שלי www.shila-home.com

אני רגישה מדי...❤️❤️

כבר כמה שבועות שלא כתבתי או צילמתי סרטון. כל מה שקורה מסביב הרגיש לי כל כך חזק. לא משנה מה הצד הפוליטי שניסיתי להבין את דבריו לעומק, לא משנה כמה קראתי וניסיתי להחכים, הכל הרגיש חזק.

אני זוכרת שכשהייתי ילדה אמא שלי העלתה אותי גדולה יותר לכיתה א', השאירה אותי עוד שנה בגן. היא הבינה את המורכבות הרגשית שלי ונתנה לי עוד זמן להיות ילדה. ועדיין, תמיד שמעתי בכל אסיפת הורים uמהמבוגרים מסביב את המילים "זה לא שהיא לא חכמה, היא פשוט רגישה מדי".

עם השנים אני לומדת לקחת את מה שהיה ולשכתב את זה לטובתי. למה? כי רק ככה אפשר ללמוד לאהוב את עצמי באמת ולהתקדם. אז החלטתי לשכתב את סיפור ה"רגישה מדי" ל"אכפתית לסביבה".

בשבועות האחרונים כאבתי על המדינה שלי, כאבתי לא רק על ביתי ועל הילדים שלי, לא רק על תלמידים שלי ועל vnשפחות שלהם, אלא על כולנו.
כאבתי את זה שלא יכולתי להבין מה אומרים סביבי, לא משנה מה ניסיתי, לא הצלחתי. והבנתי שהסיבה היא שאני מקשיבה לטונציות. הרבה לפני התוכן, אני מקשיבה לאופן בו הדברים נאמרים. נימי הרגש שלי כל כך חזקים שהרגיש לי שלא משנה לאן הלכתי הטונציות היו כל כך כועסות, כל כך כואבות, ורובנו ניסינו להצדיק ולשכנע, גם אני.

חשבתי לעצמי כמה אנשים "רגישים מדי" הולכים סביבי במדינה הזו שלי, כמה מרוב כאב וכעס כבר קשה לנו להקשיב. אנשים בוגרים מדברים על עתיד מדינה מתוך גרון כועס, איך אפשר להתקדם ככה? איך אפשר שלא לכאוב?

אז החלטתי לשכתב לעצמי את התקופה הזו באופן הבא:
במדינה הזו יש עם שלם שרגיש, אכפתי ורוצה לאהוב. במדינה היפה הזו יש אנשים טובים שרוצים ללמוד לדבר. במדינה היקרה מפז שלנו, יש אנשים שמשוועים להקשבה. מכל צבעי הקשת, מכל המפלגות, בתוך כל הבתים, יש אנשים שאוהבים את המדינה עד כלות, וכמוני -
לא רגישים מדי, אלא אכפתיים לסביבה.

עכשיו עם מה להמשיך הלאה? עם לקחת אחריות על השיח, לתת דוגמה אישית לילדים שלנו על כבוד בתוך אי הסכמה. על לקדש אהבה בתוך כאוס מתמשך, כי "יש בי אהבה והיא תתעורר ותגדל, יש בי אהבה והיא תנצח"/אריק איינשטיין
נשמע מדהים כמו "רק אהבה תנצח את כל הדמעות"/זאב נחמה.

יש מקום לכולם.ן, כל עוד נסכים לפתוח את הלב זה בר השגה.
ואני מעדיפה any given day להיות "רגישה מדי" על פני "אדישה מדי".

אוהבת אתכן.ם,
אוהבת אותך,
ישראל שלי 💙💙💙

הילה סקלה - לחיות הורות
0509-959-607
באינסטגרם hila.skala
בטיקטוק HilaSkala_SHila