Y.S

שלישי פעמיים כי טוב...
ומה יותר טוב מ"גדולים במדים"?
איזו תקופה ..... לא מאמינה שכבר נגמר קורס של חצי שנה מרגיש כאילו אתמול התחלנו.

למדתי כל כך הרבה בקורס הזה מאותם צעירים וצעירות מדהימים בזמן שאני בכלל הגעתי ללמד.

ב20.08 הם יסכמו את התקופה הזאת כשהם יציגו את כל מה שלמדו למשפחות שלהם, שלנו ואולי גם לכם אם תבחרו להגיע.
הם עבדו כל כך קשה ולראות אותם היום עושים את הדברים כל כך מושלם הייתה החוויה הכי מדהימה שחוויתי.
הרגשת ההצלחה שלהם, החיוכים וגם העצב שזהו נפרדים... הידיעה שהייתי חלק משמעותי עבורם עשתה לי טוב.

אז אני באמת מזמינה את כולכם ב20.08.19 בשעה 10:00 לבית החולים הוטרינרי בבית דגן למופע הסיום של גדולים במדים הקורס השלישי.

בתמונה מייבל לא מאמינה שזה נגמר

https://www.facebook.com/137106982984147/posts/2832883910073094/

זאת אהבה

אהבה אמיתית: לינוי חזרה אחרי 4 חודשים מדרום אמריקה - כך הכלב שלה הגיב Linoy Cohen

מהו קושי עבורכם?
לא פעם אני נתקלת בקשיים לפעמים בנחישות פותרת אותם ולפעמים אני מוצאת את עצמי מתוסכלת ממש ונכנסת ללופ עם עצמי.
בימי שלישי אני רואה חבורה של צעירים שמתמודדים כל אחד עם הקשיים שלו בצורה אחרת לפעמים חלקם מתעצבן, מסתגר ומתכנס לעצמו.
אתמול היה יום מאתגר מעבר לחום הכבד שהקשה על עבודה מחוץ למזגן חלק מהצעירים עברו עם עצמם אי אלו דברים שהשפיעו עליהם.
האחד נתקל בקושי מול כלבה שהחליטה שנמאס לה לעבוד וזה תסתכל אותו נורא אבל בסוף לא ויתר והצליח לעשות את מה שרצה והיא שיתפה פעולה.
האחד מאוד התקשה להתחיל את היום אבל במהלך היום זרם מעצמו והצטרף לכולם.
ואחד נתקל בקושי עם עצמו ובחר להסתגר ובסוף רק היה צריך שמישהו "יושיט לו יד" ויעזור לו לצאת מהמצב אליו הוא נכנס.
לפעמים אנחנו נכנסים למקום לא טוב עקב תסכול מקושי מסויים שהוא יכול להיות בינינו לבין עצמנו או בינינו לבין הסביבה, וכל מה שאנחנו צריכים הוא אדם אחד (או כלב) שיושיט לנו יד וימשוך אותנו מהמקום אליו הגענו.

מבחינתי אתמול היה שיעור עבור כולם על התמודדות עם קושי ושרבות הדרכים בהם אנחנו יכולים לבחור כדי לפתור אותו

*בתמונה יד מושטת ללונה ועוזרת לה לחצות את המנהרה

מעלה רק היום אבל זה בהחלט פוסט של שלישי שמח שלישי גדולים במדים. קצת ארוך הפעם אבל מבטיחה כדאי לקרוא. (בתמונה מייבל וצ'ייס המושלמות ברגע אינטימי כזה)

יש ימים כאלו שפשוט שמים לכם את החיים בפרופורציה מטורפת, מכירים אותם?
אז היום זה היה אחד מאותם ימים.
אני כבר כמה זמן בתהליך של לשחרר לחצים, כעסים, דאגות וכל מה שעלול להכביד לי על הנפש למדתי שלכתוב מחשבות זה דבר מאוד משחרר, אבל היום הייתה לי חוויה כזאת שפשוט שמה לי את כל "הבעיות" שלי בפרופורציה.
יום שלישי כל שבוע כבר במשך כמה חודשים הפך ל"יום שלישי שלי לנפש" , זה היום בו אני מדריכה בפרוייקט מיוחד כל כך שנקרא "גדולים במדים".
בפרוייקט הזה אנחנו מלמדים ומכשירים צעירים עם צרכים מיוחדים בעולם הכלבנות והאילוף חלק מאותם צעירים הם מתנדבים בצה"ל.
מתוך כל אותם הצעירים ישנם ארבעה שהם הקבוצה שלי, מה זה אומר? אני נמצאת כדי לתת להם את העזרה שהם צריכים, כדי לעזור להם לעמוד ביעדים, כשמתחלקים לקבוצות קטנות של עבודה עם כלבים הם צמודים אלי וגם כדי להוציא אותם במשך הקורס לפעילות פרטנית בקבוצה או כבודדים.
היום לקחתי איתי שניים מהקבוצה שלי קצת לעבודה פרטנית, עבודה שהתחילה נטו להנאה... לקחנו אחת הכלבות שאנחנו עובדים איתה לצד ולימדתי אותם את היסודות של לימוד כלב לשחק ולעבוד עם פריסבי, הכלבה קצת הייתה מוסחת מאחר ובחוץ ישנם המון גירויים (בייחוד שיש לה חיבה גדולה לרדוף אחרי צל) ומעבר לזה הייתה עייפה כי היה ממש חם אז החלטנו יחד לתת לה לנוח ובאותה שנייה כאילו כמו קסם ובזכות הקושי של אותה כלבה מדהימה התחילה שיחה בין שלושתינו על קשיים, אחד מהחניכים פתח אותה בעצמו הסתכל על הכלבה ואמר לי "את יודעת יעל בבית הספר היה לי ממש קשה" הרמתי את הראש מהכלבה הסתכלתי עליו ושאלתי אותו "מה זאת אומרת קשה? הלימודים עצמם?" ואז היא פירט ואמר שהקושי בלימודים היה החלק הקל החלק הקשה היה הדרך בה הסביבה נהגה כלפיו על היותו שונה מהם, איפה זה שם אותו בחיים וכמה עד היום הוא סוחב את אותה התחושה איתו. חברו לקבוצה (שהוא גם חבר מאוד טוב שלו מחוץ לקורס) הרגיש פתאום מספיק בטוח וסיפר שגם הוא עבר הקנטות וגרוע מכך חרם של ממש מכל הסביבה בבית הספר הקודם שלמד בו ולא, לא רק מהתלמידים גם הצוות בבית הספר דאג לתת לו תחושת שוני ואי שייכות.
ניהלנו שיחה שנראתה מאוד קצרה אבל מסתבר שהיא הייתה שיחה במשך כמעט שעה שלמה על העבר שלהם ומה הוא גרם להם להיות היום, האם חיזק אותם? האם פגע בהם? ולשמחתי שניהם רק גדלו והתחשלו מזה ושניהם יודעים שלא הם הבעייה אלא הסביבה. הם לא הבעייה אלא כמו שאחד מהם אמר (ובחוכמה) "בבית הספר רק מלמדים אותנו להצליח בלימודים זה הכי חשוב למורים ולהיות בן אדם טוב זה בכלל לא נלמד וגם לא חשוב" צבט לי בלב כי אני יודעת כמה הוא צודק.
באחד מהרגעים אחד מהם אמר "כואב לי להיזכר בזה אני רוצה לשכוח מהעבר" ודווקא כאן הסתכלתי עליו ואמרתי לו "אסור לנו לשכוח את העבר שלנו לעולם, זה מה שבנה אותנו וזה מה שגרם לנו להיות מי שאנחנו היום אם זה לטוב או לרע אנחנו נחליט ונפעל בהתאם. תזכור את העבר תחייה את ההווה ותשאף להשתפר ולצמוח לעתיד" החיוך של שניהם עשה לי משהו בלב שאני לא מסוגלת להסביר, אני ראיתי בו חיוך של ניצחון ותקווה.
יצאתי מהמפגש הזה עם המון מחשבות ובעיקר עם המון גאווה בהם שהם מקבלים את השוני שלהם ומאמצים אותו כחלק מהזהות שלהם באהבה ובעוצמה לא חשוב מה האדם שמולם יגיד, הם באמת גאים במי שהם ואני לא גאה כי הם מיוחדים אלא כי להיות אדם ששלם עם עצמו זה לא מובן מאילו.
הביתה נסעתי בשקט בלי מוזיקה לא היה לי צורך בה הרגשתי שלווה מוזרה ובחרתי לזרום איתה. עכשיו אני כבר מחכה שיעבור מהר מהר שבוע כדי ששוב יגיע יום שלישי של "גדולים במדים"

ודווקא מהמקום הזה אני באמת באמת רוצה להגיד תודה! תודה על הזכות להיות חלק מהדבר הגדול הזה.

שלישי גדולים במדים שמח לכולם
השבוע חזרנו לבית דגן לבית החולים הוטרינרי והתחלנו את החלק של 'כלבי עבודה'.
קבוצת הצעירים של גדולים במדים מקבלים גם הדרכה בעניין כלבי העבודה: גישוש, תקיפה, שמירה, איתור וכדומה...
התחלנו בהיכרות עם אור שהוא במדריך של החלק הזה בקורס ועם אחת מהכלבות שלו צ'ייס.
החבר'ה עשו איתם היכרות קצרה נתנו לצ'ייס חטיף ואמרו לה שלום, שמעו ולמדו קצת על כלבי עבודה, גזעים, תפקידים ועוד...
כל אחד סיפר איזה גזע כלבים הוא אוהב ולמה...
ובסוף היום גם התנסו בעבודה עם צ'ייס על טריקים סתם כדי לחוש קצת את העבודה.
מחכה כבר בקוצר רוח לשבוע הבא!!!!

בתמונה- צ'ייס דואגת שאור יזכור שהיא נמצאת

שלישי "גדולים במדים" שמח לכולם 😁
אז היום היינו עם הקבוצה בסיור במשטרה בבית דגן ביחידת הכלבנים.
סיפרו לנו מה תפקיד הכלבים ואיך עובדים איתם עשינו סיור בכלביה והכרנו כלבים שונים שנמצאים שם ומה הם עושים.
אחר כך עשו לנו הדגמה של אימון של כלבים אחד שמאתר סמים והשני חומרי נפץ היה פשוט מרתק לראות את הכלבים האלו עובדים.
כמובן שבסוף גם זכינו קצת לנשנש אותם ולהצטלם כי אם לא מה אני אעלה לכם?

הנה הגיע שוב יום שלישי , כבר התחלתי לקרוא לו היום בשביל הנפש.
יום שלישי למי שעוד לא עוקב הוא היום שאני בפרוייקט "גדולים במדים".
היום הגענו כבר לחצי הדרך , החברה עברו כבר חצי קורס וגם נבחנו על כל מה שלמדו עד כה (תקשורת כלבית , קצת היסטוריה על הכלב, גזעים, איך להתנהל מול כלבים שונים ופקודות שונות)
היום היה מיוחד ועוצמתי במיוחד כי גם נפרדנו מהעבודה בצער בעלי חיים שאני כל כך אוהבת (לטובת דברים חדשים ומעניינים לא פחות).
החיבור של הצעירים האלו עם הכלבים בצער בעלי חיים תמיד ממלא אותי ומעלה לי חיוך , לשמוע אותם מדברים על המקום עושה לי פרפרים בבטן (בקרוב אולי אוכל לשתף אתכם קצת יותר על החלק שעשינו בצב"ח).

ובתמונות שלושה כלבים שבאמת אין לי מושג איך עוד לא נמצאים על איזה ספה בבית ממוזג ובעלים שנותן להם אהבה ומקבל אחת גדולה יותר וממלאה יותר מכל דבר אחר.

ימים ושעות קשות... הדרום לא שקט והאזעקות לא פוסקות לרגע.
גם ברגעים כאלו חשוב לזכור גם את ההולכים על ארבע
* דואגים שגם הם נמצאים איתכם במרחב כמו כן בעת אזעקה
* לא משאירים אותם ללא השגחה בגינה או בחוץ הם יכולים להבהל מאזעקה או קול נפץ ולברוח
* תשאירו במרחב המוגן חטיפים עבורם, עצמות, משחקים ומקום מרבץ לנסות להפיג את המתח שלהם גם

שמרו על עצמכם ועל האהובים שלכם מאחלת לכולנו שקט ובמהרה

עצוב לי שיש כאלה אנשים אטומים, עצוב לי שגורים גוססים בסבל ובאיטיות.

📢 הלם!!! 😱😧 פריצת דרך מדעית!!! 🏆🔬

🔬 במחקר פורץ דרך: הורים חלקו את הבית שלהם לשתי קבוצות: ילדיהם וכלביהם. הם לא חסנו אף אחת מהקבוצות!

📊 תוצאות המחקר: כל הכלבים מתו מזיהום מנגיף הפרוו, מחלה אכזרית שיש לה חיסון!!! 🐶☠

📢 שתפו! 🐶🙏
⚠️ גם בעלי חיים צריך להציל מהכת הזאת...

יום שלישי שמח 😁
כמה שמח? זה יום של הסטאז' שלי בגדולים במדים ויותר מזה עובדים איתם בצער בעלי חיים רחובות.
היום אחרי שניקיני חלק מהתאים של כלבי העמותה התחלנו לעבוד עם הצעירים לקראת המבחן שלהם על מה שלמדו עד עכשיו.
חזרנו על הפקודות שנלמדו:
* שב
* ארצה
* סיבוב
* יד
*אלי
כל אחד בתורו עבד על הפקודות עם שלושה כלבים שונים על הפקודות שב ,ארצה ,סיבוב ויד
אלי עשינו כמשחק נחמד עם גור מושלם עמדנו במעגל וכל אחד בתורו קרא "מרשמלו אלי" וצ'יפר את הגורון בחטיף.
עברנו לפעילות קצת יותר מעוררת והתחלנו ללמוד אג'יליטי(ספורט כלבני)
צחקנו, נהנינו, היה גם תסכול אבל בסופו הצלחה.

כל שיעור כזה שאני מעבירה איתם אני לומדת בעצמי כל כך הרבה הקורס הזה ברכה עבור כולם.

מעבר לזה ממליצה לכל אלו מכם שחושבים ושוקלים לאמץ לעצמם חבר לחיים להגיע למקום המופלא שנקרא צער בעלי חיים רחובות זה 100% התאהבות.

אם שאלתם את עצמכם לאן נעלמתי אז הנה התשובה..... אני כבר כמה שבועות נמצאת במסגרת "גדולים במדים" שהוא פרוייקט מבורך שמטרתו היא לתת כלים בכלבנות לצעירים וצעירות עם צרכים מיוחדים.
אנחנו עובדים איתם גם פעם בשבועיים בצער בעלי חיים רחובות (שזה אחד המקומות היותר מדהימים בעייני אם אתם שואלים - רוצו לאמץ) ובאמת שלקחת חלק בפרוייקט כזה אם כמה שזה ישמע קלישאתי זה אחד הדברים היותר מעניקים לעצמי שעשיתי. לראות אותם נפתחים, צוברים ביטחון, עובדים, יוצרים קשר כל כך מדהים עם הכלבים והכל ברגישות וגם הבנה של המון מקרים יותר טוב מכל אחד מאיתנו.
ריינה הבורדרית שלי אמנם לא מתאימה למסגרת הזו ככלבה טיפולית (היא כלב מאוד חששנית ולא בוטחת בכל אחד) אבל לחלק מהדברים היא הכי מתאימה שיש כמו לחלק שהם התנסו בטיפוח כלבים, שם היא נינוחה מאוד וזורמת עם הסיטואציה של מקלחת, ייבוש וסירוק - היא מצאה שם קשר מדהים עם אחד מהצעירים הרגיש שהיא מכירה אותו כל החיים והיא התמסרה לו לחלוטין.

מבטיחה לעדכן מעכשיו כל שבוע על השיעור שהיה אז שווה לכם לעקוב :)

חג שמח ותנצלו את החופש לטיולים מרגשים עם החברים על ארבע