Sasha writes

I am singing for the universe.

fb.me

חושבת עלייך כל הזמן.
פעם יותר פעם פחות
הולך ובא אבל אף פעם לא
נעלם.

ואז חשבתי
אני הולכת לשפוך את זה על הנייר.
לגרום לך לחיות
בין המילים.
זה המקום היחיד שאת חיה בו
היום.

Today the grief
Suddenly arrived.
I feel I'm connected to you
With some invisible string
Which I must sever
To survive.

אמא שלי נפטרה במפתיע.
ואז כעבור יום וחצי
התחילה המלחמה

Time gives us the luxury to decide
Whether we run or hold still
And where and when to go
What to do with our
Allotted time.

How to treat ourselves
In the minutes hours days
That we have.

The luxury of the choice.
The magic to give everything
Color. And to attach emotion
To it all.

תרגיל בהירגעות רדיקלית?

הגוף שלי לא מסוגל יותר. כל הלחץ של התקופה האחרונה משאיר חותם בכל חלק בגוף והלב. והעיקר - המוח לא מצליח לעצור. כמו קרוסלה שאין מי שיעצור אותה. אין את הכפתור הזה שאפשר לבקש ממישהו ללחוץ עליו.

יש לי כלים להתמודד, אפילו די הרבה כלים. אבל כשרצים כ"כ מהר, כל הכלים האלה עוברים מול העיניים בלי שמספיקים לבחור משהו אחד. להושיב את עצמי עכשיו לעשות מדיטציה? מתי? לעשות יוגה? צריך לפחות כמה דקות בשביל להוציא את המזרון מהנרתיק שלו, ובשביל זה צריך לעצור - כאשר לעצור הייתה כל המטרה של התרגיל.

הדבר הכמעט יחיד שאני עוד מסוגלת לעשות בשביל לעזור לעצמי זו כתיבה חופשית, יומן ויזואלי (שזה פשוט אומר - להדביק כל מיני דברים, לצייר ולהוציא רגשות על הדף ככה שרואים אותם בצבע) ולשחק עם עטים נובעים עד שאין סנטימטר פנוי על הדף, והמילים כבר עולות אחת על השנייה. את זה עשיתי אתמול עד אחת בלילה.

אז אני רוצה לעשות תרגיל הירגעות. אבל אחד מאסיבי, כזה שאין ברירה אלא להשתתף. לעשות מדיטציה של הרבה זמן. יוגה. לישון. לראות טלוויזיה בלי רגשות האשם. בלי השאלה "מה הדברים הפרודוקטיביים והמועילים שעשית". להתחיל בזה בכוח.

ואז אולי הלב כ"כ יופתע, שאם הוא ייזכר לחזור לסורו - יהיה כבר מאוחר מדי. ואולי העור שלי יירגע. והלב שלי לא ידפוק כל כך חזק. אולי אפשר יהיה לחשוב

#מחשבות #חיים #כתיבה #כתיבהיוצרת #מדיטציה #כתיבהמהלב #כתיבהאינטואיטיבית

ני אומרת: בא לי קפה
אבל באמת מה שבא לי זה להירגע
אס אני שותה קפה
וזה לא עוזר

Mediterranean of Corsica

Spilled royal bllood
Rising and falling
An infinite pool
Encased by rocks and
Colorful houses

2.7.2015

אני עושה את ההכי טוב שלי.
וזה יכול להיראות שונה לאנשים שונים.
יש שיגידו "את לא עושה מספיק". יש שיעריכו ויגבו. אבל מי שהכי צריכה להיות החברה שלך זו את.

ואף אחד לא מוסמך להשוות אותך לאחרים או לשפוט אותך.
לפעמים אנשים שופטים אחרים כדי להרגיש טוב יותר לגבי עצמם. מניחה שגם אני עושה את זה מדי פעם. אבל החיים הם משחק אחד גדול עם כללים מומצאים - וכל זה קיים רק כי אנחנו משתפים פעולה. בשבילי זו מחשבה שגורמת קצת להוציא את הראש מהקופסה ולהסתכל מסביב. אני בסדר. אתם בסדר. אנחנו רק משחקים.

מבטיחה לנסות כמה שאני יכולה - להיות חברה של עצמי. כי היחידה שיכולה לעשות את זה באמת - זו אני.
להאכיל ולהשקות אותי, לדאוג לדברים הקטנים. לא להתעלם מרעב, צמא, עצב, לשים לב לעצמי. כל זה נותן צורה לאיך שהיום שלי נראה.

#מחשבות #תמיכה #כתיבה #נשיםיוצרות #כתיבהיוצרת