הספרייה לרפואה ומדעי הבריאות

הידעת?*
הזדקנות ביולוגית מתרחשת רק באורגניזמים שמבנם מסובך, שהם מורכבים ממספר גדול של תאים וסוגי תאים. אין אנו מוצאים הזדקנות באורגניזמים ירודים שהם חד תאיים. האורגניזמים הירודים מתחלקים באופן מתמיד ומעמידים תדיר צאצאים; בתא המעמיד צאצאים ללא הרף, לא נוצר מצב של הזדקנות כפונקציה של זמן.

המידע לקוח מן הספר "הביולוגיה של ההזדקנות" מאת דוד גרשון (הוצאת משרד הביטחון, האוניברסיטה המשודרת, עמ' 11)

*מתוך הפינה שלנו "הכר את הספר" – טעימת ספרים מן הספריה. הספר זמין לעיון והשאלה בספריה :)

והפעם בפינתנו "בין המדפים"- הכרת ספרים מן הספריה: האבולוציה של המוח האוהב

"מכיוון שהאבולוציה והחיים בכלל הם השתלשלות של צורה אחת מתוך קודמתה; הדג עולה ליבשה והופך לזוחל, הזוחל פיתח דם חם והפך ליונק, היונק פיתח שכל והפך לאדם, וכל צורה חדשה היא וריאציה לקודמת ולא יצירה יש מעין, הרי גם במוח, שהוא הפיקוד העליון של צורות ההסתגלות החדשות האלה, איננו מקבלים בכל פעם מוח חדש יש מאין, אלא מוח נצבר, מוח שבנוי שכבה על גבי שכבה, בו כל צורת חיים חדשה מוסיפה עוד נדבך על הקודמים. כך, בסופו של התהליך, אנחנו יכולים לראות במוחו של האדם היום מעין תל ארכיאולוגי, בנוי שכבה על שכבה ובו הרצף הכרונולגי מקביל לרצף הטופוגרפי. ככל שהשכבה עמוקה יותר, בתוך התל או בתוך המוח, היא גם קדומה יותר אבולוציונית, וככל שהיא גבוהה יותר היא מאוחרת יותר. אם 'נחפור' את המוח שלנו מלמעלה למטה, נעבור דרך האבולוציה שלנו מהיום אחורה למרחק רב:
מתוך: עדה למפרט, האבולוציה של האהבה (סדרת האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון, 1994, עמ' 45)
הספר זמין לעיון והשאלה מהספריה (:

הזדמנות פז: למסירה ספרים מהספרייה הרפואית
ניתן להגיע ולאסוף משולחן המסירה הנמצא בכניסה לספריית ארן

והפעם בפינתנו "בין המדפים" - טעימה מספרי הספריה:
יום נהדר לאמץ את שרירי הרגליים ולשוטט בספריה.

שרירי כף הרגל והקרסול ממבט צידי (עמ' 346)

מתוך הספר: Cleland, J. A., & Koppenhaver, S. (2011). Netter's
Orthopaedic Clinical Examination: An Evidence-Based Approach (2nd ed.). Elsevier Saunders.

הספר זמין לעיון והשאלה ממחלקת הפיזיותרפיה שלנו

"...כולנו מכירים את ההולם העמום של בוהן הרגל הנחבטת בחוזקה בעצם מוצק, ורבים חשו את היסורים המלווים התעוררות מניתוח או את חווית הלידה. ולמרות שהכאב מוכר לכולנו, קשה לנו, למזלנו, לזכור אותו לאחר שחלף.

לגבי מיליוני בני-אדם בעולם הכאב אינו חוויה של תקופה קצרה וחולפת, כי אם חלק מחיי היום-יום, חודש חודש ושנה שנה. הכאב גובר על העייפות, חונק את התענוגות ומצמק את החוויות, עד כי לא נותר לאדם הסובל ממנו דבר מלבדו.

הכאב הוא הסיבה השכיחה ביותר לביקור אצל הרופא, הוא הסיבה העיקרית לנטילת תרופות – ולמרות זאת, מסיבות שונות, מדע הרפואה עדיין אינו מצויד די צורכו לפתרון מוצלח של בעיית הכאב. רק עתה מתחילה הרפואה לגלות עניין ולהתקדם במחקר תופעת הכאב ובטיפול בה.

הכאב הוא מערכת האזעקה של הגוף. הוא מזהיר אותנו מפני העובדה שדבר-מה מזיק לנו וגורם לנו לבקש עזרה כשאנו זקוקים לה. הוא מצר את צעדינו ומגביל את תנועותינו – ובכך הוא מאפשר החלמה.
לא לחוש כאב – זה אסון לקיום הגוף, אך כאשר אזעקת הכאב מתחילה ואינה פוסקת – האסון גדול שבעתיים."

מתוך: קרסו, ר' (1985). על תופעת הכאב. אוניברסיטה משודרת, הוצאת משרד הביטחון.
הספר זמין להשאלה ולעיון בספריה

להבין את הניצולים

"הבנה אמיתית של הניצולים הינה בלתי אפשרית; איננו יכולים לתפוס את האימה והאובדנים שעברו הניצולים, אך אנו יכולים וחייבים להקשיב להם ולתמוך בהם כאשר הם מספרים. אנו יכולים לנסות להבין מה הם חוו וכיצד הפנימו את חוויותיהם והתמודדו עם השנים שלאחר המלחמה.
כיוון שכל סיפור הינו ייחודי וכל אדם – שונה, אין מערכת מקיפה של חוקים או הנחיות לפעול לפיהן, כאשר מטפלים בניצולים מזדקנים. עם זאת, הכרת פגיעויות והתנהגויות שאותן חולקים ניצולים רבים עשויה לתרום לפיתוח רגישותם של אלו שמטפלים בהם בערוב ימיהם.
"הטיפול הטוב ביותר", פירושו להיות מודע לדאגות אפשריות רבות ככל האפשר, על מנת להגיב לאדם באופן רגיש ומודע.

לניצולי שואה רבים קיים צורך להיות "נרות זיכרון". כעדי ראה לפרק בל יאמן בהיסטוריה האנושית, מבקשים הניצולים להבטיח שהשואה לא תישכח לעולם, ושדורות העתיד יידעו עליה בדרכים שלא תעוותנה. רבים מהם מתוסכלים מכך שהתקשורת ממסחרת את השואה, עושה לה פופולריזציה וטרוויליזאציה או הופכת אותה לתופעה אוניברסלית באופן בלתי הולם. ייתכן שתפגוש ניצולים שחשים ש"להיות עד" הינה משימה מאיימת או פולשנית. כחלק ממנגנון ההתמודדות שלהם, ניצולים רבים בנו את נרטיב שנות המלחמה שלהם באופן שיסב להם כאב פחות ככל האפשר. ייתכן שבחרו לשתוק, או לחלוק היבטים מחוויותיהם, אך אין להם רצון לספר את סיפורם כעת. באותה מידה שעלינו לכבד את רצונו של הניצול "להיות עד
ולתעד עדויות אישיות, עלינו לכבד את רצונו של ניצול להימנע מכך. בשני המקרים, הניצולים עשויים לשנות את דעתם עם הזדקנותם, ועלינו לתמוך ברצונם, בלי קשר לכיוון שבו הוא משתנה." (עמ' 48)
מתוך: הטיפול בניצולי שואה מזדקנים : מדריך יישומי לאנשי מקצוע
הספר זמין לקריאה והשאלה בספריה.

והשבוע בפינתנו "בין המדפים"- טעימה מהספרים בספריה.
מתוך: גרבורג, פאולה. סוד השרירים הטבעתיים. הוצאת פלג, 1982.

הספר זמין לעיון והשאלה

והיום ב"בין המדפים"- טעימה מן הספרים בספריה: פסק הלכה הרגיש לשמירה על פרטיות המטופל, גם בשבת.

מתוך: ס' אברהם , דיני הרופא בשבת וביום טוב, רימונים התשנ"ה 1995.

והפעם בפינתנו "חדש על המדף"- טעימה מן הספרים בספריה:
האם כדאי שילדים יגיעו לבקר קרוביהם החולים בבית החולים?

מתוך: זקס, ש'. (1988). ילדים מתמודדים עם המוות. תל אביב: הוצאת רמות.
הספר זמין לעיון והשאלה בספריה